היום, אם אתה לא אומן שחורז חרוזים על ימין ועל שמאל עם הלצות
אינסוף על מין ועל סקס, ועל איך שהשכנה ממול בוגדת בבעלה עם
אחד שיש לו כזה גדול, אתה לא משורר. צר לי בחור, אתה לא משורר,
גם אם תגיד שאתה שייקספיר. גם אם תציג איזה גילוי דעת מרעיש
שמצאת את משמעות החיים ואין יותר טעם בשאלות פילוסופיות על
להיות או לא להיות. המלט כבר נודע, כך שבחברה כזו של היום,
עדיף כבר למות. כל אחד צריך לכתוב מכתב גרנדיוזי לסבתא שגרה
בהונגריה עם הרבה התבטאויות על המקצוע של האמא ולאן אפשר לדחוף
את הקריסטל שהביאה לפסח שעבר. כמובן שלא כולם כאלה. יש את האלה
שבוחרים להתגנדר בצורה מאוד מנומסת עם מילים שהם בוחרים בקפידה
מהמילון. הוא פותח את היום עם קצת פולמוס, ואחר-כך ממשיך ללא
היסוס אל בית הדפוס בלי פספוס לרשום עוד ביסוס לטענתו הרווחת
שהוא עצמו לא יוצלח יותר ממספר טלפון פשוט  בעל ספרה אחת, שכל
אחד יכול לשים לב אליו לבד בלי יותר מדי תשומת לב, והספרה עצמה
והיא: אפס. ובעצם יש צדק במה שהמר. אמר לעצמו, כי הוא בעצם
מסתכל על השכנה שבוגדת בבעלה וחושב שזו איזו מציאה, הוא הרי
מתאים לתיאור שמצא לעצמו.
אז נכון שהיום להמציא את הגלגל זה לא בדיוק פשוט ולמצוא חוכמה
כבר עייפנו ואין יותר כוח. נו טוב, לפחות יש לנו מילים יפות
לשים בתצוגה ולמכור בשקל תשעים.