ליום ההולדת שלי ביקשתי אופניים. לכל החברים שלי היו אופניים
יפות כאלה, עם הילוכים וגלגלי שיניים מבריקים מגריז, ואני תמיד
רצתי אחריהם, קינאתי. סיפרתי להורים שלי שלכל הילדים יש
אופניים ושזו המודה היום. ההורים הנהנו, אבל לא יותר מדי.
בלילה לפני יום ההולדת שלי, ביקשתי יפה יפה מאלוהים שיתן לי
אופניים ליום ההולדת, והבטחתי שאהיה ילד טוב מאוד השנה. אני
אפילו לא אצחק על רותי-שיניים שיש לה שיניים בולטות, מבטיח!
ככה נרדמתי לי עם התפילה בפה והתקווה בלב.
בבוקר כשהתעוררתי, הרגשתי משהו מוזר. קמתי מהמיטה ורצתי ישר
לסלון. ליד הדלת עמדו אופניים גדולות בצבע אפור מטאלי מקושטות
בסרט כחול. אבא התגנב אלי מאחורי וחיבק אותי. הוא לקח אותי אל
האופניים והסביר לי שאלה אופניים משוכללות מאוד! עם שמונה כפול
שלוש מהלכים. כל-כך שמחתי! כל-כך הרבה מהלכים! חיבקתי אותו
חיבוק חזק ורצתי לספר לאמא ולחבק גם אותה.
כל היום הסתובבתי עם האופניים בשכונה, צלצלתי בפעמון וקראתי
לכולם לראות את האופניים החדשות והמבריקות שלי. כמובן שכולם
התלהבו ואפילו ביקשו ממני לעשות עליהם סיבוב, אבל אני לא
הסכמתי, אלה אופניים שלי שקיבלתי במתנה.
במהלך השנה השתדלתי מאוד לקיים את ההבטחה שלי לאלוהים והייתי
ילד טוב! אפילו הצלחתי להתאפק לא לצחוק על רותי-שיניים. הייתי
גאה מאוד בעצמי.
כשהגיע יום כיפור, פתחתי את המנעול שקשר את האופניים שלי לעמוד
שהיה קרוב לבית שלי, ויצאתי שוב להשוויץ בשמונה כפול שלוש
המהלכים שיש לי. היה יום כיפור מאוד כיפי, ביחוד בגלל שסוף-סוף
נסעתי עם החברים שלי במהירויות שלא דמיינתי שקיימות. נהניתי
כל-כך.
לאחר קצת השתוללויות הגעתי לבית הכנסת. הנחתי את האפניים במקום
בטוח ליד בית הכנסת ונכנסתי פנימה. בבית הכנסת פגשתי את סבא
שלי שכמו כל שנה חיכה לי עם כיפה ועם ספר תפילה מסומן בדיוק על
העמוד הנכון. הקשבתי לחזן קורא את "כל נדרי" ומבקש אלפי סליחות
מאלוהים. כנראה הוא עשה משהו באמת רע. סבא הסביר לי שמבקשים
כל-כך הרבה סליחות ליתר ביטחון, ושאלוהים תמיד סולח.
לאחר שהתפילה הארוכה והמייגעת נגמרה יצאנו החוצה, אני וסבא
שלי. רציתי לקחת את האופניים שלי ולנסוע הביתה, אך הן לא היו
במקום שהנחתי אותן. חיפשתי מסביב, מאחורי בית הכנסת, אולי
השארתי אותן במקום אחר... אך לא מצאתי אותן. דמעות התחילו
לעלות בעיניי. מישהו גנב לי את האופניים שלי, את האופניים
האפורות היפות שלי. איך זה יכול להיות?! ביום כיפור ועוד ליד
בית הכנסת? איך זה יכול להיות?!
סבא ניחם אותי וליטף את רשי ואמר שתהיה כפרה, אבל הכפרה לא
עניינה אותי, רק האופניים שלי שנגנבו, היו מעניינות.
הלכתי הביתה ברגל ובכיתי כל הזמן. איך יכול להיות שאלוהים לקח
לי את האופניים שלי?! הרי אפילו לא צחקתי על רותי-שיניים.