אלי אל / מחבוא |
פרפר מחוזותיו
על תסיסת
מבוכי הדם
בתגר
פעימת לב
מהוססת.
שביל נסתר
נפרם
בזעקה דוממת
אל הלא נודע
כפצע מחולל
דיו שחור
על גבי
מילים מטושטשות.
והדמעה האחרונה
מרטיבה לאיטה
זיכרון חי
בשפעת מתלולי
שעון החיים
כתזכורת
לבוא יבוא.
23-09-2007
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|