אחרי המשגל אין העין יכולה לשאת עוד
את הכאב שבמבט. רוצה היא להיעצם
ולהתכסות בריסי העפעפיים לנסות לשכוח
את הבשר המביש הרופס המותש שרטט
כמו ליחה קרושה מתחת

שוב אין בכוח התשוקה החולפת להגיה
זיכרון מתוק שיותיר אותה פקוחה לעוד
רגע של שכחה. האישה במיטה שוכבת
רפויה והרגלים שלה מוטלות חסרות חיים
פסוקות  על המצעים הקמוטים הופכת  לגוש
בשר מפוגל מעוות שצימח שער שחור מעוטף
באניצי חלומות

רק לפני דקה כל החיים ממוקמים היו
בתוך הערווה האפלולית כבגן עדן עלי
אדמות. לשבריר שנייה המיטה הרעידה
מעוצמת הלטיפות הנשיקות החיבוקים
בלהט שיא של אושר עילאי. עתה לא
נותר מאום. אפילו לא משא יד מנחם
על גב קשות בכאב נטל העינוגים

גוויה גוססת מעולפת מגודש החדירות
דומה השפיכה המוקדמת קטעה באיבה
את החלום הזה מתיזה לכל עבר נצנוצי
בשר טחון לעייפה באוש טבול בריח
סירחון מריר של תשפוכת לבנה