חיפשנו את החופש
ולא מצאנו
"חברה שלך חופשיה, רואים
שהיא באה ליהנות
כשאת עושה בדיוק את או-
תם
הדברים
זה נראה כמו מניפולציה"
"אתה תמיד
שופט
אנשים שאתה לא
מכיר?"
"ידעתי שתבוא
צדקת,
אני באמת שקר,
פגעת
בול, אני תמיד יודעת
מה אני עושה,
לשם
מה"
"את
תיאטרון
מהלך
את ילדה קטנה,
למה את לא מעזה
להסתכל
לי אל תוך
העיניים?"
אני לא מסוגלת
קרוב מדי
אתה
קרוב מ-
די
"אני יכול לעבור לשבת
לידך?
רציתי לנשק אותך
מהרגע
שבאתי"
שפתיים,
עיניים פקוחות
מביטות בי
משפדות לי את
הלב
אתה מסתכל עליי
דרך חלון
זכוכית
כהייתי מאובחנת,
מקרה
אבוד
-
"דיי
תפסיק
אני לא יכולה שתיגע
בי
אני לא מסוגלת
לשכב אתך"
"את מעצבנת אותי
לא קל לעצבן אותי, אני תמיד
רגוע
את רואה שאת עשויה
מניפולציות? גרמת לי
לרצות אותך
ואת
מעיפה אותי?"
-
נו פשוט תגידי את זה
תלך מעליי
תלך
אבל לא ממש
מעליי, כמו
עכשיו
בחופש הזה
אני רק
מטשטשת
עקבות
עכבות
אני לובשת אלכוהול
לארוחת בוקר
שכבות שכבות
אני נשכבת
בשמש
של צהריי היום
לצד בריכת פדות
גופי איבד
קווי מתאר,
אני מרגישה את הכוהל
נח לי
בכל
האצבעות
הקהות מתבקשת;
"אני אהיה בחדר,"
"הולכת בלעדי? אם
לא הייתי שואל
לא היית
מציעה לי לבוא?"
לדדות יד ביד
שלושתינו:
האלכוהול, הזר
ואני
"אני נכנסת להתקלח"
דלת נפרצת
וילון מוסט
"לא יכולתי לשבת
חדר ליד
כשאת פה
עירומה"
שפתיים שוב
נושקות
לשפתיים חסרות ישע
חסרות תחושה
"מספיק"
"אני מכבד אותך,
גם אם תרצי אני לא אשכב אתך,
הבנתי
אבל מה,
אני לא יכול בכלל
לגעת בך יותר?"
מים.
כל-כך הרבה מים.
ידיים פולשניות
קשיות צוואר
נשימה נעתקת
גוף הופך
עול
אני לא מסוגלת לזוז
שלוש דקות וארבעים ושש שניות
של שקט
דמעות
רגשות
אלו רק רגשות
אני מרגישה כמו
חמש סכינים
ננעצות בגבי
תחת מי המקלחת,
בעוד אני
דבוקה בדמעותיי
בחזי
לקיר
אני מרגישה אותן
מסובבות בכוח
אט אט
אני מרגישה הכל
מגיע רגע
בו הכל הופך
אפור
אני נאלמת
נעלמת
"דיי
לא, לא, לא,
לך
אני לא יכולה יותר
תניח לי
בבקשה"
בבטן שלי
העצב
תוסס
ומגיר חימה
אני לא מרגישה
את הרגליים
דלת המקלחת
שנטרקה,
נשארת פתוחה
רצפה קרה
רטובה
גם מדמעות
אני מצטנפת לכדי צורה עוברית
ככדור
ממש קטן,
לא מסוגלת לתפוס יותר
מקום
ובעיקר
לא מסוגלת
5/9/07 |
