עומדת בחדר, מוזיקה פול ווליום, רוקדת ומתחרפנת.
יש שיראו ויגידו התחרפנה.
רוב הסיכויים שהיא באמת מחורפנת, שבאמת איבדה את זה.
דה ז'ה וו לפעמים שרקדה והתחרפנה עם מטאל, צעקה נפלה מעייפות
שכבה על הרצפה ונשברה בוכה ורועדת על הרצפה.

ועכשיו, בריאה יותר חזקה יותר היא עומדת על 2 הרגליים שלה במצב
הטוב ביותר שהייתה בו בחייה, וכשנהיה קשה עומדת בחדר ורוקדת
לצלילי היפ הופ מקפיצים רועשים.
לא נשברת לא נופלת לא בוכה, למרות שזה הדבר שהכי הייתה רוצה
שיקרה.

היא מעשנת כמו קטר, היא מכורה לקפה, היא מדברת יותר מדי וצוחקת
חזק יותר מכולם, היא משתכרת והיא רוקדת במועדון חשוך שעות
רצופות ומאבדת את עצמה במוזיקה. היא עוברת את השלב הכי קשה
ומאתגר את הקשיים הכי רבים והכי קשים שהיא נתקלה בהם בתקופה
הכי קצרה.
היא לא ישנה בקושי יש לה זמן לאכול היא ימים שלמים עובדת.
מטענים רגשיים נפשיים מטורפים על הכתפיים נופלים עליה מדי יום
ללא הפסקה, ללא זמן לנשום, לקחת אוויר.

במצב הזה עם כל זה, סיגריה בפה רוקדת ושרה בכל הכוח מסתובבת
במהירות ידיים לשמיים ושרה שירים מקפיצים, היא עדיין הכי חזקה
מתמיד.

והיא מתמודדת בצורה הכי טובה שהיא יודעת, בצורה הכי טובה שהיא
יכולה.
בצורה היחידה שהיא יודעת.

בוכה בשקט בשיר שקט בהופעה של היהודים, כשאין אז היא רוקדת
בחדר ושרה בכל הכוח.
היא רואה תקווה לעצמה, היא רואה דברים טובים.

תקראו לה משוגעת
כנראה היא באמת כזאת
אבל זה כל מה שהיא יודעת.
היא גדולה מהחיים.