ללטף לך את השיער,
רעמה מקורזלת,
תודה תודה תודה.
הו גברת מגונדרת,
למי ההודיה?
חד גדיא חד גדיא.
כשאני נוגעת בך,
אני מפחדת.
וכשאני מסתכלת בך,
אני מתעוורת.
צלליות שדופות גבוהות,
מהלכות לפני,
דו רה מי?
סי, סניורה, סי.
על מה את מסתכלת?
באמת, די באמת,
אל תשקרי גברת מגונדרת!
מי אתה? אני שואלת,
תגיד לי, מי אתה?
זה כל כך כואב, שאני נובלת.
זה כואב - מה איתך? אתה לא שומע את הצפצוף הזה הנורא?
הראייה מיטשטשת,
עיני מתגלגלות לאחור,
קדימה אחורה,
צמוד, מלא חיות.
אני אוהבת אותך,
איזה שטות.
אין לי ברירה, אני עכשיו מולך,
כמה עוד לסבול אני יכולה?
אחת... שתיים... חמש וארבע,
הנה העיניים שלך, הנה הזיעה.
כן, את זה אני מבינה,
סוף סוף אפשר לזרוק לפח את התובנה.
אין למה, אין,
זה לאהוב אותך ככה.
אתה בא אליי,
אין אני אין אתה.
ללא הודעה מוקדמת,
מתנחלת האטה,
המילה נעלמת,
כמו תינוקות בני מאה שנה.
אני מצוננת, נוזלת,
אתה אוסף ממחטה,
איזה חמוד אתה. |