מאז שהם התגרשו, אבא תמיד היה אומר לי שאני בדיוק כמוה.
שבכלל אין לי טעם לנסות, כי אף גבר לא ירצה אישה כזאת. בוגדת.
כשהייתי מגיעה אליו לארוחות שישי, הוא תמיד דאג לציין שאני
מבשלת גרוע, ושאולי כדאי שאני אלמד משהו מאישתו החדשה, מרינה,
שעושה אחלה מטבוחה, כי אמא שלי לא לימדה אותי שומדבר.
הייתי יושבת שם, ונחנקת מהמטבוחה שלה, עד שהייתי הופכת אדומה.
בולעת הכל.
כשהיה לו יומולדת 50, קניתי מסגרת יפה, והכנסתי תמונה שלו,
שאני צילמתי.
רשמתי הקדשה: "לאבא היקר".
הוא אמר שהוא נראה זקן, וחבל שלא שמתי תמונה יותר יפה.
כמה ימים אחרי היומולדת הוא מת.
נחנק מעצם של דג שמרינה הכינה לו.
באתי לבקר אותה בשבעה. היא לא הפסיקה לבכות.
כשהשבעה נגמרה, הלכתי אליה, אך הדירה הייתה ריקה.
היא לקחה את הכסף והתחפפה.
באותו החודש הכרתי את עודד, שתמיד היה אומר שהוא לא רוצה שאני
אשתנה בשבילו.
הוא רק רצה שאני אלמד להכין מטבוחה, כמו שאמא שלו מכינה לו,
חריף-חריף.
ולמדתי.
כל ארוחת שישי הייתי מכינה לו, והוא היה יושב ומספר לי
סיפורים,
ואני הייתי נחנקת מהמטבוחה.
כפית אחרי כפית. בולעת הכל.