לפעמים בהיי, לפעמים בדאון
השאלה החשובה, העיקרית היא,
איך אנחנו מגלגלים את זה קדימה...
לפעמים הוא מראה לי כוכבים
האיש ההוא.
משתחלת, זוחלת
מביטה לחלון המואר
בתוך בניין מכוער
מראה לי את כל העולם.
כמו מרגל אני עומדת,
בתוך שלולית אני מוצפת,
בלי סודות ומשחקים,
אתה מפיל, עם קוביות ואבנים
אין פה דמות
גם לא קול
רק אני והחושך
גשמים שלא פוסקים
עוד בוהה בחלון המציף
אותך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.