|
הטקסט הבא נכתב לאחר פרידה מחבר לאחר מס' חודשים ארוכים
שבילינו ביחד.
לאחר הפרידה הקשה הוא בערך הפסיק לדבר, ולא שמעתי או ראיתי
אותו יותר.
קיוויתי שהוא יראה את זה בדרך נס כלשהי, עכשיו אני יודעת שזה
סתם עוד חלום.
אולי כבר תפסיק לשתוק?
אתה הרי רואה שאני מדברת.
למה אתה נותן לי להמשיך?
הרי שטויות כל מה שאני מספרת.
אתה יודע שאני מתה שתשתיק אותי כבר
עם רוך שפתייך הענוגות עד כאב
ואתה יודע שאני לא מתגברת
למרות שהאופק חוזר, מתקרב
נחוש מתמיד. וקשה לי.
כמו פעם.
אולי כבר תבוא לעזור לי?
תפסיק לשתוק.
תפסיק להיות אדיש.
אני לא אהיה לנצח. |
|
|
איפה כל צעירי
תל אביב?
לא טל מוסרי
ודנה דבורין
וכאלה, שברור
לכולם מה יצא
מהם, אלא טל
זייברט, יריב
יפת, תומר
גוטליב, שיר
גוטליב, נועה
כהן, איפה אתם
כולכם?
כל היודע דבר על
מקום המצאם
מתבקש לכתוב
סלוגן על כך,
בצירוף המילים
"צעירי תל
אביב", ואני כבר
אראה.
תודה.
הנה, שימוש
נורמלי לקובייה
הזאת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.