מישהו שלח לי היום במייל שאלה חשובה:
"אשמח אם תוכל/י לענות לי במייל תגובה על השאלה הפשוטה הבאה: "
מה זו אהבה בעינייך?"
אני מניח שרוב האנשים חושבים על השאלה הזאת פעם או פעמיים
במהלך חייהם ולחלק כבר יש תשובה מוכנה
ואולי לחלק מכם זה יגרום לחשוב עכשיו כמה רגעים"
אז ישבתי כמה רגעים,הרהרתי עם עצמי וכל מה שעלה לי בראש ובלב,
נכתב:

אהבה בעייני היא...
כשמישהו שאני אוהבת מסתכל לי עמוק לתוך העיינים למשך דקות
ארוכות וקשה לו להרפות,          
כשהוא מבין אותי כל פעם בלי שאני אומרת מילה ומנסה לגרום לי
לחייך,              
כשהוא שומר על הכבוד שלי,                
כשאני מתקשרת רק בשביל לשמוע את הקול שלו,
כשקשה לי לנתק,
כשאני מוכנה להישאר כל הלילה עם הפלאפון ליד האוזן כשאני יודעת
שהוא בצד השני,  
אפילו אם לא נגיד מילה אחד לשני,              
שהוא מראה לי שהוא מכבד אותי, בלי להדגיש לי את זה,          
             
כשהוא מחבק אותי אחרי יום ארוך של עבודה ואומר שהוא התגעגע אלי
מאוד,
כשאנחנו נזכרים ברגעים שעברנו, ולא נשברנו,
כשהוא מתעניין איך בדיוק היה לי היום ואיך אני מרגישה,
כשהוא  מראה לי שאני חשובה בעיניו ואני אחת ויחידה בשבילו,  
כשהוא מקשיב יותר מאשר מדבר,
כשהוא משתף אותי בסודות הכי כמוסים,  
כשאני סומכת עליו,
כשהוא כותב לי מכתבים חמודים,                
כשאני עונה למכתבים וממלאת את כל הדף בלבבות,                

כשאני לא מפסיקה לחשוב עליו,                                
                 
כשאני מרגישה שגם ברגעים הכי זוועתיים שיהיו לו אני ארצה להיות
שם, איתו.    
כשהוא זוכר.    
כשהוא יודע לוותר,  
כשהלב שלי מתרגש כשאני שומעת את הצלצול שלו,                  
     
כשנעלמות לי המילים לפעמים,                        
כשאני לא מצליחה לתאר עד כמה הוא חשוב לי,            
כשהוא חסר לי כל כך  עד כדי שהעיינים שלי מתחילות לדמוע,      
                               
כשהוא נלחם עלינו ומחזיק מעמד
כשאני לא מחזיקה מעמד-                                      
                                                           
                                           בלעדיו....