טוב הופך לרע הופך לטוב.
כל תחושה היא זמנית, כל רגש הוא כמו עלה נידף ברוח.
האושר העמוק והאמיתי הוא מושג שאני כנראה לא מבין עדיין.
אצלי הכל רגעי ומושפע מהיומיום.
כמו דג אני זוכר חמש דקות אחורה, ולא מצליח לראות מעבר ליום של
מחר.
לא צריך יותר מסיכוי קלוש לאהבה כדי לגרום לי לשכוח את הבדידות
שרק אתמול בלילה נזלה לי מהעיניים ונספגה לתוך הכרית.
ופתאום שיעמום של שעה יכול לגרום לי להרגיש כאילו אני לבד
בעולם.
אומרים שהכרה בבעיה היא כבר חצי דרך לפתרון.
מצד שני יש אנשים שאומרים שיש אלוהים.

עכשיו טוב. וגם אם מחר יהיה רע אני כבר יודע טוב טוב שמחרתיים
הציפורים יצייצו לי שוב.
ימים של אופטימיות.