לאט לאט פקח ג'ו את עיניו, מתעורר לסביבה מעורפלת, אולי משום
העילפון שבו שקע. הכול היה דהוי ומטושטש וג'ו לא ראה כלום, חוץ
מכתמים מטושטשים ולא מזוהים. כמו כן גם השמיעה שלו הייתה
לקויה, הוא חש כאילו היה מתחת למים, קולות משונים וכתמים
סובבים אותו. ג'ו טלטל את ראשו לצדדים, אך בניגוד לסרטים
המצוירים שבהם המצב מיטיב, מצבו של ג'ו התדרדר, ובמקום כמה
טשטושים וקולות משונים, ראה טשטוש אחד גדול ושמע קול שהזכיר לו
אדם הטובע באסלה ותוך כדי זה נופח מהתרגשות.
ג'ו עצם את עיניו וניסה למקד את עצמו.
אט-אט התמקד ג'ו במתרחש סביבו והכתם הגדול התפרק לכמה כתמים
שבאופן אטי הסתדרו ונעשו לחדר אירוח, סלון. הקול גם הוא נעשה
מובן וג'ו שמע בבירור את האישה משוחחת עם מישהו בטלפון.
מיד הזדקף ג'ו, חושד כי האישה משוחחת עם השוטרים, אך באותה
המהירות שבה הזדקף, כך גם שב לשכב על הספה שעליה הונח, משום
שאם צדק היה כבר בתחנת המשטרה.
האישה ניתקה את הטלפון ויצאה מחדר שהיה מימינו והתיישבה על ספה
מולו. "מה יהיה אתך? אני מנסה לעזור לך אפילו שאני לא יודעת מה
השם שלך, ולמה אתה לבוש בבגדי אסירים בכלל, ו..." "קוראים לי
ג'ו", קטע אותה ג'ו, והאישה החלה להאדים. "לא אכפת לי איך
קוראים לך!" היא זרקה. "אבל הרגע אמרת ש..." אמר ג'ו במגננה
וחטף כרית באופן מדויק היישר בפניו.
האישה הרימה את הכרית והשליכה אותה לצד בזעם. "תקשיב לי ותקשיב
לי טוב, אם אתה רוצה שאני לא אקרא למשטרה בזה הרגע, כדאי לך,
ואני חוזרת, כדאי לך להישמע לכללים של הבית הזה." היא הרימה את
אגרופה הקמוץ וזקרה אצבע אחת. "חוק מספר אחת: אף אחד, אבל אף
אחד, וכשאני מתכוונת לאף אחד, אני מתכוונת שגם אם אלוויס
פרסלי, מלך הרוק'נרול בכבודו ובעצמו, היה קם מהקבר או מאיפה
שהמעריצים שלו טוענים שהוא, ומגיע לכאן, אפילו הוא לא היה קוטע
אותי! ברור?!" ברגע זה היא כבר צרחה ונדמה כאילו שולחן הקפה
רעד. "כן..." אמר ג'ו בחוסר התלהבות מובהק. "לא 'כן...' כמו
חסר חוליות, 'כן המפקדת!' או 'כן סאלי!' תגיד 'כן המפקדת',
עכשיו!" התיזה המפקדת את רוקה על ג'ו. "כ...כן... המפ...קדת",
גמגם ג'ו. "בכל אופן, חוק מספר שתיים:" זקרה המפקדת את אצבעה
השנייה, "בבית הזה אני קובעת מה עושים, מתי, איך, ולמה, אם
קבעתי משהו אין שאלות, ברור?" "כן המפקדת!" אמר ג'ו ונדמה היה
לו כי הרטיב את מכנסיו לרגע. "חוק שלישי, אחרון, והכי חשוב, אם
אסיר נמלט נכנס לבית הזה, חובה עליו לספר את כל האמת על מה
שגרם לו להיות אסיר, ויותר חשוב, אסיר נמלט." את המילה האחרונה
היא הדגישה הברה הברה וזקרה אצבע שלישית קרוב כל כך לפניו של
ג'ו עד שכמעט חיטטה באפו.
המפקדת, או סאלי, כפי שג'ו הבין ששמה היה, התיישבה בנחת על
הספה ממול ולאט לאט הסומק על פניה נעלם כלא היה. "למה עצרת?"
שאל ג'ו. "אני אענה לך מיד לאחר שאתה תענה לי על השאלה שלי..."
וסאלי שאלה בנימוס מופתי: "מה הסיפור שלך?" לקח רגע או שניים
עד שג'ו מצא את המילים הראויות לספר כיצד התדרדר למצב שבו הוא
נמצא, הודות לשודד בנקים ששונא חסרי בית. סאלי הנהנה בסבלנות
וכשסיימה להקשיב חייכה ואמרה: "סיפור טוב, ועכשיו האמת?"
"הבטחת לי שתספרי לי למה עצרת, המפקדת", אמר ג'ו ברוגז. "אם
אתה היית רואה שתא המטען שלך נפתח במהלך הנסיעה, לא היית עוצר?
ועכשיו תספר את האמת." ג'ו קימט את מצחו. "כרצונך, אל תאמיני
לי גברת..." אמר אך נקטע. "לא 'גברת', אלא מפקדת, או סאלי
בשבילך." "אוקיי גברת מפקדת סאלי, או איך שלא מכנים דיקטטורים
כמוך בעולם המודרני, את לא סובלת אותי, ואת יודעת מה? הרגשות
הדדיים, אז תודה רבה על העזרה ובאמת תודה על שכמעט גרמת לי
להתחרש, אבל אני הולך מכאן", כך אמר וקם לכיוון הדלת. "יש לך
שתי אפשרויות. אם אתה יוצא, זה יהיה בליווי המשטרה; אני לא
מתכננת לסייע לפושע, ואז תסביר את הסיפור המטופש שלך לשופטת.
לעומת זאת, אם אתה נשאר, אתה יכול לספר לי את הסיפור האמיתי
ואז נראה כבר מה אפשר לעשות אתך", אמרה סאלי, תוך כדי חיוך
זדוני שיגרום אפילו לדוקטור רשע לקנא. ג'ו נאנח, התיישב על
הספה וניסה שוב לגולל את סיפורו, בציפייה שלשם שינוי סאלי
תאמין לו.