נילי רוזנבליט / האתמול |
כל כך קרוב,
מוציא זיכרונות עמומים מקברם.
את שם.
אוחזת בידו של האתמול.
צבעי שמן ומכחול,
ציור שהתחלת לפני שמונה שנים
ולא סיימת.
וילדה בלי פנים
עדיין מחכה שתציירי לה עיניים.
אוחזת בידו הרועדת,
הזקנה,
של האתמול.
עוזרת לו לחצות את הכביש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|