במקום לומר חסרת לי
שאלתי רק לשלומך
דיברת ודיברת ודיברת     (...)
ולא מצאתי את עצמי במילותייך
אבל
זכרתי כמה
שעות על גבי שעות
או שזה רק נדמה לי
יכולנו לשוחח על כל דבר
ועל שום דבר
ועדיין להרגיש נכון.

זכרתי שעות ובדידות של הנפש והגוף
(        ) לפשטות
והרגשה שעוד מעט יהיה בסדר
למרות הצהרותינו שהנורא מכל עוד לפנינו.

וחידה לא פתורה שלא העזתי להבין
ואולי היום אני עוד טועה לחשוב
או לא לחשוב כלל
אבל אותה בדידות
של נפש
וגוף
עוד שרירה וקיימת כאדמה ושמיים.