רציתי להגיד בהצהרה חד פעמית שהכל ילך להזדיין כי וואלה לא
איכפת לי יותר מכלום, בשביל מה זה כדאי? כדי להיפגע שוב? כדי
להתאכזב ולהישבר, אני לא מאמינה שאדם מתחשל מהכל, יש תגליות
שלא מקנות לנו כוח והתירוץ שהן שוות לידע שמחזק אותנו פשוט
מסריח לאללה, הייתי רוצה להיות מהאנשים האלו שאומרים שהם
יכולים להתנזר מאהבה כמו ממנהג משני כמו פתירת תשבצים בעיתון
של הבוקר אבל וואלה אני לא יכולה אני כבר מכורה לסם הזה,
להרגשה הטובה הזאת של החיות והלהט בעיקר לתחושה של המשמעות, אף
פעם לא התחברתי יותר מידי לאמונה באלוהים או לאמונה מסוג כזה
שמחזקת אותך ונותנת לך בסיס, תמיד חשבתי שהבסיס הוא אני ואפשר
לבנות גורדי שחקים עם הבסיס השפיץ הזה אבל עדין יש בהגדרה הזאת
משהו פלצני שאני לא שלמה איתו, כלומר זה ממש נחמד לומר דברים
מהסוג הזה ובאמת יכול להוביל לדברים גדולים אבל בשלב כלשהו
מגיעים למסקנה שזה הרבה יותר קל כשיש לך דלק אמיתי להתניע,
אני אף פעם לא רואה את עצמי נשואה בעיני רוחי וזה לא בגלל שאני
צעירה מדי. זה פשוט בגלל שאני לא חושבת שאני אוכל להתמודד עם
זה שיהיה איזה גבר שאני אתאהב בו והוא בי והכל יהיה אגדתי ואז
כעבור זמן מסויים אצטרך לתדלק את הדלק.
חלמתי שהמוני סימני שאלה רודפים אחרי ומנסים לתפוס אותי וברגע
שהם תופסים אני נכנסת למשחק בתפקיד התופסת.