את רוב שירי האהבה כותבים גברים...
וזאת עובדה - כך זה נראה:
כמו במרכז, כך בשכונות, בפרברים
יושב הגבר וכותב בכתב יאה,
אשר מתאים לדף בגודל, בשירה,
ולפעמים גם לא כל-כך - גם זה קורה,
ומהכתב יוצאת לה ליריקה - שירה,
שלה האהבה היא ההורה.
יושב הוא וכותב, כפוף בצוואר,
שבסנטר כבר לא גולח מזה ימים,
זורע אותיות, קווצות שיער
על מרחבי הדף, ומשאירו לח וחמים.

מיסודו, לרוב ברוא הגבר לבריאה,
והאישה - לשמור ולשמר את הברואים,
לרוב... כשכאן היא מבטאת זאת בקריאה
ובשלשול למגירה של הברוא - הוא השירים.

אותם שירי האהבה מתפרסמים,
ונדפסים בספר רב עמוד ועב כריכה,
ואלה אשר לא - במגירה נערמים,
ונשארים לשכב שם, כשבתוליותם זכה.
קוראי שירה נושאים אחר הרבה דברים
שכוללים את פירושי הכוונות, אך גם ניפוח סרק.
אני אגיד רק זאת: את רוב שירי האהבה כותבים גברים,
כשהנשים הנחילו בידם את הברק!