הסקרנות שאף פעם לא נעלמת... עד שהיא הורגת את התמימות.

רציתי לדעת כל כך הרבה דברים...
כמו איך שהשמש מאירה,
והשמיים כה כחולים.
הייתי כל כך סקרנית,
כבר מגיל צעיר.
תמיד הייתי חייבת לדעת...
איך תינוקות באים לעולם,
ולמה אנשים בוכים.
ככל שהתבגרתי, התחלתי להבין,
שלהרבה אנשים שמחים יש עיניים עצובות...
שמהן יורדות רק דמעות.
והיום, למרות שאני בוגרת וגדולה...
אני עדיין לא מבינה,
כל כך הרבה דברים...
כמו למה אנשים מתים?
או סתם עוזבים?
ואיך מרגישים אותם אנשים...
שאותם אוהבים,
בלי תנאים.
אני מניחה שכל מה שנותר לי זה לתהות...
למרות שאני יודעת למה לאנשים שמחים עיניים עצובות...
ולמה השמש מאירה והשמיים כחולים...
ואפילו כיצד תינוקות לעולם באים.
לא אדע לעולם,
כיצד להיות בתאדם שאותה אוהבים.