מעולם לא בכית,
לא כאב לך.
תמיד צחקת את צחוקך הרך
כמו כדורים מתגלגלים על הכביש
פעמונים כלואים בכף היד שלך.
ותמיד היה לך טוב,
ותמיד היית מאושרת,
איך אהבת את ריח הדם
הנישא מהבלי נשימתך המקוצרת.
והתנשפת בנשיפות פעמונים
כמו כדורי זהב בשדה דובדבנים.
עוד לא כבו הזהבים בשתי עינייך
זה רק הדם נקרש על שפתותייך.
את יושבת בחלון ביתך,
מביטה.
פעמונים מנגנים בנשמתך
השקטה.
נשימותייך הרוויות
בדם המבעבע בתוכך
הזולג מתוך עורך
מתגלגל בכדורים אדומים קטנטנים
ומשפתייך בוקעים זרמי דובדבנים.
וכשהדם זלג גם מעינייך
את חייכת בשפתייך הקרושות
תמיד אהבת את ריח הדם...
מעולם לא ידעת לבכות.
כן, אני יודעת שיש שם הרבה דם ופעמונים
לא, אני לא יודעת מה זה אומר. |
