ארון קבורה בירכתי הבמה. אשה בשחור רוכנת עליו ובוכה. הזרקור
רק עליה. האור מתרחב לכל הבמה. מרבד אדום נפרש. הנכה והפיסח
נכנסים משני צידי הבמה. הנכה בכסא גלגלים בפוזה של סטיבן
הוקינג. הפיסח הולך עם קב, היד שלא מחזיקה בקב תלויה מצווארו
בתחבושת, יש לו תחבושת גם על העין. מתקדמים אחד לכיוון השני.
הפיסח מקיא. עוצרים.
מוסיקה חגיגית מתחילה במפתיע ובקול רועש. מנחה הערב בטוקסידו
חגיגי נכנס. פלאשים. עובר על פני האשה הבוכייה. נעמד במרכז
הבמה. מחווה בידיו לנכה והפיסח להתקרב. הם מדדים לכיוונו.
הפיסח מקיא. נעצרים. המנחה נגעל וקצת נרתע. פלאשים על הקיא.
המנחה מתאשת ומחזיר את תשומת הלב אליו על ידי מחיאות כפיים.
שוב מחווה לשניים להתקרב אליו. הם מתקדמים אליו. הוא מסמן להם
לעצור והם עוצרים.
המנחה מוציא חוזה ועט ומגיש אותו לנכה כדי שיחתום עליו. הנכה
לא זז. המנחה שם לנכה את החוזה ביד ואת העט ביד השנייה. החוזה
והעט נופלים לרצפה. המנחה מרים אותם. הוא מחזיק את החוזה, שם
את העט ביד של הנכה ומנסה להזיז לו את היד כך שהוא יחתום. זה
לא הולך, העט שוב נופל לרצפה. הנכה מזיז קצת את הראש. המנחה
מבין את הרמז ושם לו את העט בפה. הנכה חותם עם הפה.
המנחה מגיש לפיסח את העט ומחזיק את החוזה כך שהוא יחתום עליו.
הפיסח מנסה להחזיק את העט ביד עם התחבושת, והעט נופל. הפיסח
מנסה להחזיק את העט ביד עם הקב, וכמעט נופל בעצמו. בסופו של
דבר גם הפיסח מחזיק את העט בפה. הוא ניגש לחתום, אבל אז מקיא
על החוזה תוך כדי פליטת העט. המנחה נגעל ונרתע אחורה בבהלה.
פלאשים.
הנכה מתרגש, הוא חושב שהפיסח מסרב לחתום ושהוא יצא פראייר. הוא
מאיים ללכת. המון פלאשים. המנחה נרגע מהבהלה, מתאפס, מתאמץ
להשתלט על האווירה ומרגיע את הרוחות. הוא מוציא חוזה חדש ועט
חדש מהכיס, ומחתים את הנכה והפיסח עליהם כדת וכדין. שניהם
חותמים עם הפה. בזמן שהפיסח חותם המנחה נזהר במיוחד, אבל אין
אירוע יוצא דופן.
אחרי ששניהם חתמו, המנחה מנסה לארגן לחיצת יד. הוא תופס בידו
האוחזת בקב של הפיסח, והפיסח נופל. פלאשים. המנחה המופתע מרים
את הפיסח ומסדר אותו כפי שהיה. תופס בידו החבושה של הפיסח, אבל
הפיסח מתנגד שכן הכאב גדול מדי. בלית ברירה המנחה תופס במרפקו
של הפיסח. הוא תופס בידו של הנכה ומנסה לגרום לו לתפוס את
מרפקו של הפיסח, אך אצבעותיו של הנכה משותקות והוא אינו מצליח
לאחוז. למנחה נמאס והוא פשוט שם את כף ידו של הנכה על מרפקו של
הפיסח ותופס אותן כך שידיו מסתירות את הקונסטרוקציה. הוא מחייך
למצלמות. פלאשים.
המנחה יוצא מהבמה מרוצה ומלא בעצמו. הנכה והפיסח מתאמצים
להסתובב, ומדדים את דרכם החוצה. בדרך הפיסח מקיא על האשה
הבוכייה. היא מופתעת לרגע ואז חוזרת לבכי. הם יוצאים. האור
מצטמצם חזרה לאשה והארון. נשמע לכמה רגעים שיר עצוב (אופצייה:
"חייל של שוקולד" מאת חנוך לוין בביצוע להקת "החלונות
הגבוהים"). האור כבה.
|
