אני חי ולא חי, זה כמו סיוט, כמו חלום.
מאז שאת לא איתי אני מרגיש יתום.

רוצה להשלים את מה שלא הספקת,
מנסה להמשיך בדרך שהלכת.

המלכה שלי, המלכה שלי, את המלכה.

אני לא ג'ודאי וגם לא מאמן,
אבל אוהב את הג'ודו, רוצה לקדם.

לאיגוד מגיע, תחרויות, אימונים
וכולם זוכרים, כולם זוכרים.

בזכותך מקבל אהבה וכבוד.
מנסה להמשיך, מנסה לחיות.

המלכה שלי, המלכה שלי, את המלכה

אז התחלתי ללמוד במקום חביב
בין רמת השרון לתל-אביב.

אני עולה לרכבת - רכבת שלך.
מסתכל בחלון, רואה רק אותך.

האוניברסיטה - תחנה שלך,
כך תמיד תישאר ואקרא לה כך.

דורך על בלטות שאת דרכת
ועובר בשבילים בהם הלכת

ונושם ת'אוויר שאת נשמת
היכן את ילדתי, איך נעלמת?

המלכה שלי, המלכה שלי, את המלכה.

וקרה שנסעתי עוד שתי תחנות,
יצאתי, רואה מדרגות נעות

ושם עזריאלי, עזריאלי שלך
כל פינה מזכירה לי, מזכירה לי אותך.

מלכת הרכבת, המלכה שלי
היית ועדיין איתי, איתי

מה שלא אעשה, מה שלא אחשוב
איתך אתייעץ - האם עשיתי טוב?

נהגתי נכון? נהגתי כשורה?
עני לי מלכה שלי, את המלכה

ובערב אחזור באותה הרכבת
לאותה תחנה שאת אוהבת.

ואימא תבוא עצובה כל כך
לפגוש אותי כפי שפגשתי אותך.

המלכה שלי, המלכה שלי, את המלכה

וכך יום אחרי יום הרוח שלך
ממלאת את כולי, כי אני שלך.

שלך עד הסוף, עד שניפגש,
ואז אספר לך מה היה ומה יש.

אספר לך הכל ואת תשפטי
אם חייתי נכון כשאת לא איתי.

ועד אז אמשיך בעזרת הרכבת
לבקר במקומות שאת אוהבת.

ועמוק בתוך נפשי וליבי
אני יודע שאת איתי, איתי.

המלכה שלי, המלכה שלי, את המלכה.

נכתב ב30.11.2004 במהלך נסיעתי ברכבת.
ב2005 שיפצתי קצת והקראיתי באזכרה לבתי ענבל ז"ל ביולי 2006.