אחר כך היא תגיד לי שהיא לא יודעת.
מה יש 'לא לדעת'?
מה קיבינימט יש לדעת, או לא לדעת? אני שואל אותה.
או שאת אוהבת את הסרט המזדיין, או שלא. אבל מה יש, קיבינמט -
'לא לדעת'?
לי זו כבר פעם רביעית. אני אומר לה. ויהיו עוד, אני אומר לה.
את יכולה להיות בטוחה שיהיו עוד.
אבל זה לא נשמע לה הגיוני החרא הזה.
היא אומרת.
זה פשוט לא נשמע לי הגיוני החרא הזה.
זה בגלל הגישה שלך, את יודעת.
אם היית נותנת לזה סיכוי בהתחלה - היית אוהבת את זה,
פעם אחת תבואי עם גישה נורמלית. פעם אחת.
אתה לא צריך להיעלב, היא אומרת.
אפשר לחשוב שאתה הבמאי המזוין.
אני לא נעלב מכלום. למה את חושבת שאני נעלב מכל דבר?
זה פשוט מעצבן אותי שאת מוותרת לעצמך כל כך בקלות.
היא מקלפת את התפוז ואני מתחיל לאבד את זה.
אחר כך היא תבהה חצי שעה במחשב. אני אשטוף כלים.
כשהיא תצא מהמקלחת אני אחכה עשר דקות ואשאל אותה אם היא כיבתה
את הדוד.
קיוויתי שהיא תגיד שלא.
מתישהו היא תשאל אותי אם כתבתי את זה עליה.
ואני אגיד לה את האמת - שלא.
זה השילוב הבלתי נמנע, אנסה להסביר את עצמי. ניסיון להתלכלך
קצת על הנייר, לשחק אותה ריימונד קארבר, לגעת בכמה עצבים
חשופים.
אבל זה פשוט לא זה. אני מסכים איתה.
זה פשוט לא זה. |