רעות גלבלום / להתעורר בהדסה |
ספירה אטית מדי של פעימות לבי;
הנה אישי המחייך בפחד;
הנה החסרים הרבים כבר גודשים את החדר,
ממלאים את אזני ברעש לבן.
אני שוקעת. גופי כבד לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|