כמה רציתי לחזור לשם,
לספסל מאחורי הבית.
לעשן סיגריה
ולהעריך כל שאיפת עשן
שמשחירה את ריאותיי,
להעריך את המרבד הירוק
הנפרש למרגלותיי
כמו מפה של ארוחת חג,
שנותנת משמעות חגיגית
לקיום המתפורר שלי.

כמה רציתי לחזור לשם,
לחיבוקים על הספסל
מאחורי הבית.
ולהעריך כל מילה שיוצאת מפיך,
כמו עשן של סיגריה.
להעריך את ברכת השמש
במרכז הבין-חושי,
ולצבוע מנדלה
בצבעים עדינים של כחול וירוק.

והאורז הבסמטי
שלמדתי לאהוב
עם כל מיני תבלינים
מעוררי חושים...
והסיפורים על החתולים
שהגנו עליך
מפני נחשי צפע.

כמה רציתי לחזור

לשם.