מבוסס בצורה רופפת על סיפור אמיתי. אבל ממש רופפת.

מעשה באלמן עני ואביון שגר בעיירה יהודית קטנה בליטא, או
גליציה, או אפילו אוקראינה, בצריף דולף ודל עם שמונה-עשר
ילדיו, וחייהם היו קשים ומרים.

יום אחד הגיע רב חכם לעיירה, והתקבל בכבוד גדול. בין הבתים
הסתובב, מחייך את חיוכו החכם, עד אשר הגיע אל הצריף המט
לנפול.

יצא העני לברך אותו לשלום, ופנה אליו בבקשה שישיא לו עיצה, וכך
אמר: "אדוני הרב החכם, אני אלמן עני ואביון, ואני גר עם
שמונה-עשר ילדי בצריף דולף ודל. אין לנו דבר לאכול מלבד קליפות
ישנות של תפוחי אדמה, והצפיפות מחניקה... אנא ממך, תוכל להשיא
לי עיצה?"

הרב החכם חשב וחכך ולבסוף אמר לעני - אני אעזור לך ולילדיך.

למחרת היום שב הרב אל הצריף כשהוא גורר אחריו ברצועה עז. כשיצא
אליו העני, הניח החכם את הרצועה בידיו של העני, ואמר לו: "הכנס
את העז הזו להתגורר איתך ועם ילדיך. אני אשוב בעוד שבוע".

"אתה בטוח בקשר לזה?", שאל העני. "משוכנע", אישר הרב.

שבוע עבר חלף לו, והעני בא אל הרב, נפל לרגליו וקונן: "אדוני
הרב, מאז שהכנסתי את העיזה הארורה לגור איתנו חיינו אינם חיים.
הצפיפות הפכה לבלתי נסבלת, העז מותירה גללים בכל פינה, והריח -
הו, הריח! בנוסף על כך, יצור האופל הזה אכל את מעט קליפות
תפוחי האדמה הישנות שנותרו לנו... אנא ממך, במה זה מועיל?"

"אה... העניין הוא כזה", אמר הרב, "עכשיו אתה תקוע איתה.
עקרונית זה השלב שבו אני אמור להוציא את העז ואתה וילדייך תחיו
ברווחה, אבל האמת היא שאני ממש לא מעוניין לקחת בחזרה את היצור
הנבזי הזה. צר לי".

ומאז חיו האיש וילדיו בדוחק, צפיפות, רעב ומחנק.

"שב, פישלזון"

"פישלזון, זימנתי אותך לפגישה הזאת כדי לדבר איתך על העבודה
שלך"

"פישלזון, לא אלך איתך סחור סחור. אני יודע שאתה נהנה לעבוד
פה, אבל אני לא מרוצה מהתפוקה שלך כבר הרבה זמן, והחלטתי שלא
תמשיך איתנו. צר לי. אל תעשה לי פרצוף כזה, פישלזון, בבקשה
ממך. יש לך שבוע לפנות את השולחן שלך"

"תבין, פישלזון, למען האמת אני דווקא חושב שאתה די בסדר. אבל
מבחינה מקצועית, אני חושב שאתה מתעצל, מחפף, עושה רק חצאי
משימות בחצי לב, ובאופן כללי לא ממש מתאים לסטנדרטים שאנחנו
כאן, בחברה, מציבים לעצמנו ולעובדים שלנו. אתה פשוט לא מספיק
מוצלח. למען האמת אני גם קצת חושד ששיקרת בקשר לנסיון המקצועי
שלך בקורות החיים"

"פישלזון, אני באמת מצטער. פישלזון, תסתכל עלי. זה לא סוף
העולם. יש לך הזדמנות להתחיל מחדש. אם רק תשתדל קצת פחות לבזבז
את הזמן, להעמיד פנים שאתה עובד, לקחת עשרים הפסקות סיגריה
ביום, להפריע לעובדים האחרים, וקצת יותר תתאמץ ותשקיע - אני
בטוח שתצליח"

"בקיצור, פישלזון, זה מה שהיה לי להגיד לך. בבקשה אל תרשום
אותי בתור ממליץ בקורות החיים שלך, זה יעמיד אותי במצב לא
נעים, ו... שניה אחת, אני מוכרח לענות לזה..."

"הלו? מדבר. כן. כן. אה-הא. כן. מה? מה זאת אומרת? מתי? את
רצינית? תקשיבי, זה ממש ממש לא לעניין. איך לא עדכנו אותי על
זה קודם? כן. כן. אה-הא. אני מבין. בסדר. טוב, תודה רבה. דרישת
שלום. שלום שלום"

"אה..."

"תראה, פישלזון, העניין הוא כזה... איך לנסח את זה... במחלקת
כוח אדם החליטו שלא יהיו יותר שינויים ותזוזות של כוח-אדם
לפחות עד סוף הרבעון. וזה... זה כולל פיטורין. אז... אמממ...
בהמשך למה שדיברנו עליו מקודם, תשכח מזה"

"פישלזון, אני מתנצל אם אמרתי משהו שפגע בך. זו לא היתה
הכוונה. בוא נעמיד פנים שזה לא קרה, בסדר? יופי. אז... בחזרה
לעבודה! כמו שאומרים. תשלח לי את הסיכומים שביקשתי ממך עד סוף
השבוע? יופי. כן, רצית להגיד משהו, פישלזון?"

"כן, אדוני, מר פלד. אני מיד חוזר לעבודה. רק ש... תגיד, שמעת
פעם על משל העז האחר?"