עדידוש לב / אמוק |
חושבת על הרגעים שאיש אותם לא יזכיר
כשמתחת לחיוך הדברים מתנפצים
הלב כבר מת אבל החיים נמשכים
בגוף שאין בו נפש הדם זורם
נפש שאין בה רצון והגוף חסר יכולת להירדם
אין מטרה לקיום מלבד הפחד
ויום יבוא ואני איעלם כאחד
כי כשמתחת לחיוך הדברים מתנפצים
הלב כבר מת אבל החיים נמשכים
אבודה ולכודה כאן בתוך תמונה
כי כשנוכחות קיימת פתאום משתנה
מוצאת את היופי בכל דבר
אך גם את העצב הנערם מתחת לכל מבט קר
המלאך של עיני זולג כמו בנהר אינסופי
והמצילים התייבשו כאן לאורח חופי
הבריחה מעצמי בקביעות כושלת
כשאחרי הניסיון העלוב את עצמי מדוע תמיד שואלת
מנסה להיעלם כדי לאפשר לאחרים לדבר
אבל יודעת שבסוף עוד הכל ישבר
חיי הקורים לכל אדם יסתיימו
ההצגה הסתיימה והקרניים כבו
כי כשמתחת לחיוך הדברים מתנפצים
הלב כבר מת אבל החיים נמשכים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|