כולם רוצים להיות לא כמו כולם.
במסגרת הרצון העז הזה להיות לא כמו כולם אנשים מנסים מדי יום
לשכנע את עצמם באמיתו של הדבר.
כשבסוף מסע השכנוע העצמי הזה תמיד מגיע רגע ההכרה בעצמך כשונה
וכאחד שנבדל משאר העולם.

כל אחד בטוח ומשוכנע שהוא לא כמו האחרים. שיש בו משהו שונה
שאין לאף אדם אחר.
יש כאלה שאומרים את זה ברבים ויש כאלה שאומרים את זה לעצמם.
אבל כ-ו-ל-ם בטוחים שהם לא כמו כולם, או לפחות מתיימרים להיות
כאלה.

איך אתה יכול להיות משוכנע שאתה לא כמו כולם?
כי מי זה בעצם כולם? האזור שאתה גר? החברים שלך? העולם כולו?
בטוח שיש קבוצה שאתה משתייך אלייה ושייך לרוב שלה ככה שאתה
תמיד תהיה איכשהו כמו כולם.

כל איש רוצה לחשוב שיש לו אופי שמבדיל אותו מאנשים אחרים ועושה
אותו מיוחד.
אם אתה חסר ביטחון, בודד ומסכן אתה בטוח שבפנים יש לך משהו
שונה. אתה מצליח לחיות חיים אומללים ונוראיים שכאלה ולשרוד כל
יום.
אם אתה חי חיים טובים מלאים אושר, שמחה ועושר אז אתה בטוח שאתה
לא כמו כולם כי הגעת למצב שיש לך הכל בחיים.

בגלל שרוב כמעט מוחלט של אנשים משוכנעים שהם נבדלים בצורה
כלשהי מה-"כולם" הזה, המסקנה היא מאוד פשוטה.

מי שחושב שהוא כמו כולם, הרי הוא לא כמו כולם.