זהו סיפור על אישה נאה,
על משוררת נאצלה.
זהו סיפור על זמרת ישנה,
על קול פעמוני קולה.

הסיפור הוא סיפור נפלא,
על אותה אחת מהוללה.
נעמי שמה ושמר משפחתה,
משוררת דגולה הייתה.

שיריה הם שירי הילדות,
שירי הנערות והבחרות.
שיריה הם היפים בשירים,
והם מתנגנים בחרוזים.

קולה המהדהד נאצל,
קולה קול מהולל.
קולה מצלצל כפעמונים,
והוא איתן מצוקים.

שירתה היא שירת הארץ,
שירת ארץ פורייה.
שירתה שובה כקסם,
שירת נפש הומייה.

ועכשיו נעלמה היא נעמי,
ואין איש שיירש.
אין איש שמתאים להחליף,
אין איש שיירש.