בום! וחושך.
אמילי התעוררה אחרי כמה שעות, ובאופן אוטומטי התחילה לחפש את
המשקפיים שלה. אבל כשידה נשלחה לצד שמאל לחפש אותם על השידה,
היא נתקלה במשהו שלא היה שם אף פעם. אמילי פקחה את עיניה
והסתכלה. היא ראתה משהו, מיד נבהלה והתיישבה. אמילי אף פעם לא
רואה משהו בבוקר לפני שהיא מוצאת את המשקפיים שלה. היא גיששה
על אפה, אולי שכחה אותם שם, אבל גם שם הם לא היו.
היא הסתכלה סביבה. פתאום נזכרה ששמעה בום חזק מאוד לפני כמה
שעות.
"אולי מתתי ואני כבר בגן עדן", חשבה. אבל למרות שהכול מסביב
היה לבן, מה שראתה נראה לה יותר כמו חדר בבית חולים מאשר כמו
גן עדן.
לרגע ניסתה להידחק מחשבה למוחה, שהיא בעצם אף פעם לא הייתה בגן
עדן, כך שהיא לא באמת יכולה לדעת איך הוא נראה. אבל מהר מאוד
היא הצליחה לגרש את המחשבה הזאת.
אמילי הרגישה שהיא צריכה ללכת לשירותים. אך כשניסתה לזוז
הרגישה שיד ימין שלה נורא כבדה. לרגע פחדה שמשהו מחריד קרה ליד
שלה, אך שהסתכלה ראתה, ושוב היה לה הלם קטן מזה שהיא רואה,
שבסך הכול היד שלה מחוברת להמון אינפוזיות. "ממש מאורת סמים
אחת גדולה בית החולים הזה", מלמלה לעצמה בזמן שניתקה את
המחטים. "כל כך גדולה שאפילו המשטרה מפחדת לבוא לכאן."
בלי בעיה היא מצאה את השירותים, והתרווחה. מכל המקומות אהבה
אמילי, הכי הרבה, את השירותים. שם, בין ארבעת הקירות הקטנים
שסוגרים היא יכלה לתת דרור למחשבותיה. בפנים אף אחד לא מסתכל
עליה.
היא בחנה את החדר סביבה. עדיין תוהה איך היא רואה בלי משקפיים.
במוחה עלתה האפשרות שאולי הם שמו לה עדשות. אמילי מעולם לא שמה
עדשות. הן הפחידו אותה.
"אבל הייתי מרגישה אם היו לי עדשות, לא?" חשבה לעצמה. "מצד שני
מעולם לא היו לי עדשות אז אני לא יודעת אם מרגישים אותן או
לא."
"ואולי בכלל אני לא רואה? אולי היה לי קצר במוח שגרם לי לחשוב
שאני רואה למרות שאני בכלל לא? אולי מנקה האסלות הזה בכלל לא
רחוק? אולי הוא מאוד מאוד קרוב אז אני מצליחה לראות אותו וסתם
יש לי אשליה שהוא רחוק?"
אמילי הושיטה יד וניסתה לגעת בו. הוא היה רחוק.
היא החליטה להשאיר את תעלומת העיניים לזמן אחר שבו יהיה לה כוח
לחשוב.
היא התלבטה אם להישאר שם עוד קצת ובסוף החליטה לחזור למיטה.
המקום השני שהיא הכי אהבה היה המיטה. שם, גם אם לא ישנה, היא
יכולה לעשות עצמה ישנה ואף אחד לא יפריע לה.
בעצם, חשבה, אף אחד לא מפריע לי אף פעם.
ןהאמת, אולי הייתי שמחה אם מישהו היה מפריע לי פעם.
במחשבות אלו היא קמה והרגישה את ראשה מסתובב. לפני שהתעלפה
הספיקה לחשוב שאולי האינפוזיות האלו כן שוות משהו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.