|
לילה תל אביבי גשום.
עירוני.
ולי קר.
ויה אין.
משוררים אפופי אלכוהול יושבים על מדרגות בניין נטוש, כותבים
שירים חסרי תכלית.
בחור ברחוב לובש כובע צבוע,
ואישה עונדת תכשיט מזוייף.
באוויר יש קצת ריח של תפוזים,
והרבה ריח של עשן.
חלק נראים אנשים זולים. בעיקר נשים זולות
(רק 99 שקלים ו99 אגורות בלבד).
כתוביות פרסומת של חנויות מנצנצות
משתקפות בעור
מה קרה.
ואפילו העצים שנמצאים שם
כמו ממתיק מלאכותי
מוארים באור לא טבעי. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.