[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא הרים את מבטו מהכרית..
וראה שאת שם לצידו.
הוא שם את ידו בידך,
והניח אותן בחיקך.
ואז במבט בוהק.
הוא שאל:
"איך יש לך את הכוח תמיד לשמוח?"
את, מופתעת במקצת,
חשבת קצת על השאלה ואז.
ענית לו בשקט:
"אתה לא יודע כמה השמחה הזו שאתה רואה.
היא בעצם כאב עטוף במסכה.
אתה פשוט לא רואה את העצב העצום.
שחודר ללב ולא מרפה. עד שאתה שייך לו"
הם הסתכלו אחד על השני במבטים תוהים,
ולאחר דקה או שתיים הוא השיב:
"אז למה את שמחה?
הרי ההורים מנוולים,
וכך גם האנשים.
את כל היום בוכה,
ואין לך מנוחה.
אז למה? למה להמשיך לעטות מסכה?"
היא ענתה בקול רועד ללא היסוס:
"אני שמחה כדי לשמח אותך.
המסכה שלי היא בשבילך.
כי אני יודעת שמבחינתי זה בסדר לכאוב,
כל עוד אותך אני יודעת לאהוב".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עזוב אותך
מיהודים, כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.





ועידת המפלגה
הנאציונל-סוציאליסטית,
ברלין 1933.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/9/07 23:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פיית' צ'רנה דיוויס

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה