יומיים תכננתי את הכול לפרטי פרטים, הזמנתי צימר ללילה הראשון
באיילת השחר כולל א.בוקר מפנקת ואת הלילה השני תכננתי לנו
באוהל לאור נרות בחניון נחל יהודיה בתקווה שהיא לא תרצה לצאת
למסלול ונוכל להישאר מכורבלים באוהל עד שהשמש של תחילת ספטמבר
תהפוך את החוויה לגיהינום.
קניתי שימורים, פירות וירקות אפילו הזמנתי מקומות במסעדות
טובות בצפון רק להיות בטוח שהכול הולך להיות מושלם.הייתי חייב
להשלים שבועיים שלא התראינו ביומיים.

קמתי בבוקר, בחמש וחצי ליתר דיוק. לרוב האנשים זה אמצע הלילה.
הייתה לי בחילה קלה ותחילתו של כאב ראש אבל אין ברירה אני
בקטיף תפוחים בצפון, נהנית מכל רגע. כבר הרבה זמן לא הרגשתי כל
כך חופשייה זו קייטנה לילדים גדולים למרות שלרוב האנשים זה
נשמע סיוט, אני פה עם חבורה של אנשים מעולים, מלח הארץ וכל רגע
הוא תענוג. סוף השבוע מתקרב וחבר שלי צריך להגיע לקראת הערב
לאסוף אותי. אנחנו הולכים לבלות סוף שבוע יחד, אני מרגישה
חייבת, נורא התרחקנו מאז שהגעתי הנה. האמת היא שאין לי כמעט
זמן לחשוב עליו אז אני מעמידה פנים עשר דקות בטלפון כל יום.

אני שונא לנהוג בייחוד נסיעות ארוכות בדרך יש לי בחילה ואני
חושב לבטל הכול אבל כבר אי אפשר, יש לי תחושה לא טובה, פניתי
שמאלה במקום ימינה כמה קילומטרים מהכניסה לקיבוץ ומצאתי את
עצמי חצי שעה מאוחר יותר מקלל את כל מה שזז בנהריה במקום
בקיבוץ מלכיה. לקראת הערב אני מגיע לקיבוץ, עצבני שהחברה שלי,
הדר, מנסה לנחם אותי זה משפר את ההרגשה שלי ואני נרגע מעט אבל
לא לגמרי, יש לי בחילה כבר מאתמול שאני חושב על זה. זה לא קשור
כנראה לדרך.

נכנסתי לאוטו מחויכת, חבקתי אותו חיבוק ענק שלא ירגיש את
המועקה שרובצת עליי, אני לא ממש יכולה להסביר את זה לעצמי, אבל
אני בינתיים לא מנסה. נורא מוזר להרגיש חלל כל כך גדול במקום
שהיה מוצף באהבה כלפיו רק לפני שבוע. הוא נהג הנה שש שעות אולי
בגלל זה אני לא מרגישה כלום שהוא מחבק אותי, ננוח קצת ואז
נראה.
אני יושב לידה באוטו היא מחליפה אותי בנהיגה, הלחץ קצת התפוגג
ואני שמח לראות שזו עדיין אותה הדר שהשארתי כאן לפני
שבועיים.בכל זאת משהו מרגיש מרוחק קצת. הגענו לצימר, היא עייפה
מהעבודה הקשה במטעים כל השבוע, מלאה בסימנים כחולים וסיפורים
על כל הגברים שמקיפים אותה שם, אני משתדל לא להראות לה כמה אני
מקנא ובוחן את כל הסימנים הכחולים ממכות שהיא חטפה מטיפוס על
הסולם.
היא רוצה לישון.
אני יוצא החוצה לשאוף אוויר, מכניס את עצמי למרה שחורה. אחרי
שעה היא קמה עם תאבון בריא אנחנו נכנסים לגקוז'י, יושבים אחד
בתוך השני, רחוקים אלפי מילין אחד מהשני.

הגענו לצימר, אני עייפה, חשבתי שאני אתמלא באנרגיות ברגע שאראה
אותו אבל אני לא מכונה. נרדמתי לשעה, קמתי עייפה יותר מקודם.
הוא מתחיל לקרקר מסביבי, חשבתי שאני אתגעגע לזה, אני לא יודעת
מה קרה לי אבל זה ממש זר לי.
הוא מחמם גקוז'י ולא תזיק לי אמבטיה להתנקות אני יושבת איתו
תחת הזרם קצת מצטערת שהוא שם.

בעשר וחצי היא אומרת לי שיש לה קרייב לבשר. האמת היא שלא בא
לצאת מהחדר עד שנרדם מחובקים אבל אני נכנע לפיתוי ויוצא איתה
לראש פינה למסע בעקבות הסטייק.
אנחנו מגיעים ממש לפני שהמטבח נסגר ואוכלים עד שאף אחד מאיתנו
לא יכול לזוז יותר. לכמה דקות אנחנו יושבים מאושרים וטובי לב.

חזרנו מהמסעדה ששנינו לא יכולים לחשוב על כלום חוץ מעיכול. זו
הפעם הראשונה שחשבתי על שנינו מאז שהוא אסף אותי. זו אפילו לא
חצי נחמה.

בבוקר אני קם לפניה ומציק לה קצת בדיוק כמו שעשיתי עד עכשיו
והיא כהרגלה לא מגיבה. בשבועיים האלו שלא נפגשנו הבנתי כמה אני
אוהב אותה. בסוף היא מתעוררת ובורחת למקלחת, נראה לי שהיא
התאוששה.

היום בבוקר הוא שוב פעם העיר אותי, אני כבר אמורה להיות רגילה
לזה, אבל שבועיים בלעדיו קצת השכיחו ממני איך הוא מרגיש על
הבוקר.אני מסתובבת ומתעלמת אבל הוא בלתי נלאה בסוף אני נכנעת
לו. אחרי זה אני נכנסת להתקלח מנסה לשטוף מעליי את העייפות,
חושבת על זה שבקטיף אני הרבה יותר מלאת חיים.

אני מת לעשות את כל הדברים שתכננתי, אני יושב כמו קפיץ מתוח
מחכה שהיא תצא מהמקלחת. שוב אין לה כוח היא מציעה שניסע לרבוץ
איפשהו על הבניאס, אני שוב מסכים וזורק את כל התוכניות שתכננתי
לפח.
אנחנו מגיעים למקום מדהים לגמרי, רק שנינו, אני מנשק ומחבק
אותה כמו שרציתי לעשות אתמול, נראה לי שהמקום עוזר לנו קצת
להשתחרר, היא נכנסת למים הקפואים ואני אחריה. אני מסתכל עליה
מנסה לבנות נדנדה על ענף של עץ, מדליק סיגריה, ומבין שהכול
יהיה מצוין מכאן. נכנס אחריה למים מחבק אותה מאחורה, היא רועדת
מקור ואני מנסה לחמם אותה קצת.

הוא מושלם ולי אין כוח לכלום אני פתאום מרוקנת היו לי שבועיים
אינטנסיביים מאוד, אני  מציעה שנצא לשבת בטבע, הוא מיד מסכים.
הגענו לנקודה מדהימה על הבניאס, יש פה מפלים קטנים ובריכה
עמוקה ואפילו  חבל לקפיצות טרזן,  אני מרגישה שזה לא כמו פעם,
אני עדיין מקווה שהוא לא יודע כלום.

לקראת הערב הילה מתקשרת להדר ומספרת לה שהיא וחבר שלה מגיעים
לצפון, אחרי ההתלהבות והצווחות אנחנו קובעים שניפגש ונעביר את
הלילה יחד על שפת הנחל. האמת שלא בא לי חבר'ה, אני רוצה את הדר
לעצמי ללחוש לה באוזן.
נראה לי שזה כבר לא יקרה.

הילה מתקשרת, היא בדרך לצפון!! זה מסתדר לי מצוין, בערב נפגוש
את מאיה נאכל ארוחת ערב ואז נחזור לישון כאן על גדות הנחל. אני
ממש צריכה קצת חבר'ה סביבנו.

אני ממש מחבב את הילה אבל כל המפגש החברתי הזה משאיר אותי
המום, אני בטוח שישאלו אותי איך היה בצפון אני לא אזכיר שבלילה
השני היא עשתה הכל לא להיות איתי. אני הולך לישון עצבני באותו
לילה.

היה לי ערב מדהים, אני כל כך שמחה שתומר הסכים שנאכל אצל מאיה
ונפגש עם הילה, מחר הוא הולך, אני קצת מחכה לשקט שאחרי.

בבוקר אנחנו נכנסים ארבעתנו לנחל, רוחצים במים קפואים ונהנים
בטירוף, הדר משכללת את הנדנדה מאתמול ואני נזכר שעוד לא אמרתי
לה כמה אני אוהב אותה.

אני משתוללת לי בנחל עם תומר ואז הכל נגמר, הגיע הצהריים והוא
צריך לחזור למרכז, בדרך חזרה לקיבוץ אנחנו רוב הזמן שותקים אבל
אני יכולה להרגיש שהוא עצבני, אולי כי לא שכבנו, אני שואלת אבל
לא מקבלת תשובה כנה.

מתישהו כשהכול נגמר ואנחנו חוזרים לקיבוץ אני פתאום מבין, אני
לקחתי ימינה ביום שהיא יצאה לקטיף והיא נשארה עומדת בצומת,
אוהבת לא אוהבת, אני בפאניקה אני מאוהב עד מעל הראש במישהי
שאני לא בטוח שכבר אוהבת אותי, מהר מאוד אני מוחק את המחשבה
הרעה הזו, נזהר לא להכניס את עצמי למרה שחורה. אני נזכר בפרק
בסיינפלד שג'ורג מספר בפעם הראשונה לבחורה שהוא אוהב אותה והיא
לא מחזירה לו תשובה, אנחנו כבר לא באותו מקום, היא איבדה את
הדרך.

אנחנו עוצרים בדרך, אני אוספת את הכביסה ונכנסת לקניון להוציא
כסף. ביום שבת בקריית שמונה הקניון ריק. תומר מתחיל לגעת בי,
אני חרמנית לגמרי ומתה לשכב איתו, הוא משכנע אותי לעצור באחת
משמורות הטבע בדרך ואנחנו שוכבים כמו שלא שכבנו הרבה זמן אני
חוזרת לקיבוץ מאושרת עד הגג והולכת לישון עם חור קטן בלב.

קרבה פיזית זה לא הפתרון הכי טוב אבל אני מרגיש שזה חייב לבוא
לפני שאני עוזב, לפחות זה. אני נרגע זה עוזר הרבה יותר ממה
שתיארתי לעצמי, הורדתי אותה בקיבוץ נוסע הביתה מסוף השבוע
שהציפיות הרגו. אני רואה מדרון אינסופי. אני יודע שעוד מעט היא
תיתן לי דחיפה חזרה לבור העמוק בתחתית.