New Stage - Go To Main Page

עדנה אפק
/
זלות

פעם היית מבוגר.
כל שנה אני מזקינה ואתה מצעיר והולך.
צעיר ממני על אף שזה צריך היה להיות הפוך.
יהיו צעירים ויהיו מי שיזקינו.
מי שפניו יקמטו וכתמי זקנה על ידיו, ומי לא.
אמרה שאני חייבת לסלוח לך.
לא יכולה ולא רוצה.


פעם הלכנו בנך ואני לבקר .
עמדנו לידך וקראנו בשמך ובנך קרא בסידור עבורך, משום שאתה
לא יכולת, בשל מיעוטך.
ומי עבר שם ואמר: אני יכול לתקן עבורכם אבן והיום במבצע.
הציע 1100  ועד מהרה נתרצה ודיבר בתוך דקותיים רק על מאתיים.
המומה איך לרמות הוא ניסה.


פעם חשבתי עליך יותר.
פעם פחדתי ללכת לבקר .
לראות שאתה פחות ופחות.
לבנך ולי נמעטו הכוחות.
פעם כשהיית מבוגר, חשבתי שאתה נהדר.
אינני יודעת איך זה קרה אבל בכלל שכחתי ממך.
אלמלא אמרה שאני צריכה ללמוד את תורת הסליחה, אפשר שלא הייתי
רואה שאתה נעדר גם מן המחשבה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/9/07 6:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדנה אפק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה