|
מילים: יוסי גמזו
לחן: יוחנן זראי
עיבוד ובצוע: עודד זמיר
מה יגיד? אם זה מהיותר שירים יפים אז אני חצ'קון מטוס-קל.
וואללה אחלה שיר מהנוסטאלגיה של
מה שהיה פעם והפך לחרטאבונה.
השעות הקטנות של הלילה
הן אולי הגדולות באמת.
בשעות הקטנות של הלילה
העולם את ההגה שומט.
וחופשי מתככים ומבצע
ותמים כתינוק בן יומו
הוא דולה מאוקיינוס הנצח
המוני אלמוגי חלומות.
אז הרוח עובר חרישי
בין אחת לאחת ושלושים
ומרגיע בים סערה
וכבר שתיים פחות עשרה
בשעות הקטנות של הלילה
מלווים אל ביתן אהובות.
בשעות הקטנות של הלילה
משכימים מטאטאי הרחובות.
וחורשות התנים והאורן
לוחשות אל הואדי סודות
וחובשים את פצעי הבצורת
הטללים היורדים לשדות.
אז הרוח עובר חרישי
ונושק לצמרות הברושים,
ומוסיף בטיילת לגלוש
וכבר שבע דקות לשלוש.
בשעות הקטנות של הלילה
נרתמות רכבות המשא.
בשעות הקטנות של הלילה
אמא שוב את ילדה מכסה.
ויוצאות הפריגטות לשייט
ורוכלי הסידקית עשירים,
בחולמם על מלכות השמיים
שמוצאים אותה רק בשירים.
אז הרוח עובר חרישי
בין ארבע לחמש ושלושים,
ובבוקר מוצאים אחדים
את שבילי החלב בכדים |
|
|
"בניגוד למה
שכולם חושבים,
כרישים לא
אוהבים בשר אדם.
אתה רואה משהו
מתפתל, בועט,
מפרפר - אתה
נותן ביס. טעים
הרווחת, לא טעים
אתה משחרר. זו
לא אשמתנו שאתם
לא מסתדרים עם
שלוש שורות
סימטריות של
חורים... משני
הצדדים..."
כריש ראש פטיש,
האוטוביוגרפיה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.