מרגישה חוסר, מרגישה צורך, מרגישה את ההרס העצמי שמשתלט עלייך.
עוד שניה את מתפרצת כמו הר געש, ואז מה? החיים לא אותו דבר, כי
עכשיו הבועה התפוצצה (שוב) ואת מרגישה את עצמך, את יודעת שרע
אבל עוד שניה והשריפה שבתוכך תצא מכל החורים, אולי ככה אנשים
ידעו מה החיים שלך, ואת נשרפת, מרגישה את החום עולה בתוכך,
מנסה להרגיע אותו עם עוד שוט, מבינה שזה לא אפשרי. אז מה עוד
נשאר, כלום, כך היה תמיד ועכשיו אולי יותר. סיגריה בפה, בגוף
רעל, אלכוהול זורם והדמעות עצורות, אסור לבכות, אומרת לך הילדה
שבתוכך, אסור, אך הילדה לא שרדה את השריפה שפרצה בתוכך אחרי כל
כך הרבה שקט, דיברת, דיברת בלחש בלי להוציא מילה, דיברת עם
העיניים וגם זה לא עבד, אז כלום לא נשאר, הקטנה שבתוכך מתה
ואת, את שוב לבדך מבינה שאף אחד מלבדך יוכל להציל אותך
מעצמך.