בשניות הראשונות שהוא חנק אותי עדיין הייתי רטובה ובאקסטזה
שנוצרת במהלך הפור-פליי.
לאט-לאט, בעודי מחכה שיעזוב את צווארי וייתן לי לנשום שוב,
התחלתי לפחד.

זו לא הפעם הראשונה שעשינו את זה.
זה התחיל בצחוק עוד לפני שהתחלנו לצאת, כשעבדנו ביחד במשרד -
אחרי שעצבנתי אותו בשביל לקבל קצת תשומת לב הוא נצמד אליי, שם
את היד על הצוואר שלי ולחץ בעדינות.
אני לא יודעת למה, אבל זה הדליק אותי.
הוא עזב אותי אחרי מספר שניות, אני עשיתי פרצוף שיכול היה
להשתמע לשני פנים ועזבתי את החדר.
מאוחר יותר באותו יום הפתעתי אותו בפינת העישון ואחזתי בצווארו
מאחור מנסה לחנוק אותו.
מכיוון שהייתי בחורה קטנה זה לא ממש הזיז לו והוא פשוט הסתובב
אליי, ובזמן שאני מנסה למעוך את קנה הנשימה שלו, חייך אליי
חיוך גדול.

למשך תקופה ארוכה מאז אותו יום התנהגנו כרגיל - פלירטוטים
קטנים, שיחות ידידותיות אך לא הזכרנו ולא חזרנו על המעשים
ההם.
עד שביום שישי בו נשארנו אחרונים לסגור את המשרד אני כנראה
עברתי גבול כלשהו בהצקות שלי.
כשהוא דיבר בטלפון אני ישבתי מולו. הוא דיבר עם האחראית על
ההזמנות בחברה של הספק שלנו וניסה לפלרטט איתה.
כשהוא ניתק את הטלפון ונתן לי מבט שכולו מרוצה אני הרצנתי את
הפנים ואמרתי לו - "אתה מפלרטט ממש גרוע, בטח חודשים לא
זיינת."
זה הספיק.
כנראה שלחצתי על הכפתור שמפעיל אותו והוא זינק אליי מכסא
המנהלים שלו בצורה הכי פרועה וכוחנית שאפשר לדמיין כשהוא מצמיד
אותי לקיר עם ידו החזקה על צווארי והיד השנייה נשענת בעוצמה על
הקיר מאחוריי.
הוא הביט אל תוך עיניי במבט נחוש ופתאום, בזמן שהוא עדיין חונק
אותי, התחיל לנשק את שפתיי בחושניות, מחדיר את לשונו אל תוך
פי.
התנגדותי הקלה פסקה בין רגע ונכנעתי לנמלילי התשוקה שהתפזרו
מסביב לצווארי ובין רגליי.
את המשך אחר הצהריים בילינו בטימוא כל חלק במשרד עם אהבתנו
הפרועה והבלתי מרוסנת.

מאותו יום השמועה עלינו פרחה והקשר התגלגל - במפתיע - למערכת
יחסים רצינית.
במשרד ובפני המשפחה והחברים נראינו כזוג חמוד משמיים, למרות
חוסר ההבנה של האנשים כיצד המנהל המצליח, כל כך ביישן ומתוק,
התחבר עם הכלבה חסרת המעצורים שאוכלת גברים כמוהו עם קצת רוטב
טבסקו.
אותו זה לא הרתיע, ואין צורך להגיד שבחדרי חדרים היוצרות
התהפכו להן וכל מפגש מיני שלנו כלל את שליטתו הרמה עליי -
שליטה שכללה בתחילה חניקות פשוטות שהיה מפעיל עליי בזמן שהיה
חודר אל גופי.
ואני נהניתי מכל רגע.
יש יאמרו שהייתי זקוקה להרגשה שחיי בידי גבר אחר אחרי שמאסתי
בכל אלו המתרפסים מולי.

כאמור, שרדנו את כל התחזיות העגומות לגבי עתיד יחסינו והגענו
לחגיגות שנת חברות.
הוא התקדם בחברה הקודמת ואני, שהרגשתי צורך להתקדם, עזבתי
לתפקיד ניהולי בחברה מתחרה כדי שלא יהיו דיבורים על כך שקידומי
בחברה הושג דרך חדר המיטות.
מבחוץ חיינו נראו ורודים ומאושרים, ואנשים כבר התחילו לעכל את
פשר הזוג המוזר ולצפות מאיתנו לחלק הזמנות.
הבעיה הייתה שה-"הגימיק" שתיבל את חיי המין שלנו התחיל להתיישן
וכל הזמן מתוקי שלי חיפש דרכים לחדש את ההתלהבות הראשונית.
בהתחלה  התחלנו להתעלס באמבטיה, כשהוא מחזיק את ראשי תחת
המים.
לאחר מכן התקדמנו לכריכת השמיכה סביב צווארי בזמן שהוא בועל
אותי מאחורה.
ובסופו של דבר זה הגיע, באותו ערב גורלי, לעטיפת שקית פלסטיק
מסביב לראשי בזמן הזיון.

כשהכרתי אותה הייתי בתקופה בודדת מאוד בחיי.
תמיד הייתי ביישן, והקשר הרציני היחידי שחוויתי לפניה היה לפני
יותר משנה וגם הוא נגמר בטרם עת.
אני מניח שחלק מכך היה נעוץ במחלת האפילפסיה שלי, עליה שמרתי
מכל משמר ורק הוריי וכמה חברים בצבא, שקראו לחובש בזמן שפרפרתי
על הרצפה בהתקף נדיר, ידעו.
כשהיא התחילה ליצור איתי קשר ולפלרטט איתי על בסיס יומיומי
הרגשתי חי שוב, אך לא יכולתי להביא את עצמי לפעול בעניין.
באותם צהרי יום שישי עם כל המטענים מהשבוע החולף, ברגע שהיא
זרקה לי את ההערה היא אני התנפצתי מבפנים.
אני לא ממש זוכר את השניות ההן עד לרגע בו ידי אחזה בחוזקה את
צווארה.
וברגע זה, כשחזרתי לעצמי, הרגשתי נקי כאילו הקאתי החוצה את כל
המכאובים והדאגות, ופשוט הרשיתי לעצמי לנשק אותה כדי להגיע שוב
לרגע של אושר טהור.
אושר שמשך תקופה ארוכה נעדר מארסנל תחושותיי.
החודשים הבאים היו הנהדרים בחיי.
בזכות הפורקן הנפשי שהגעתי אליו בכל לילה עם אהובתי התחלתי
לחייך בעבודה.
בהתחלה אנשים פקפקו וחשבו שאני סתם משקר את עצמי והיא תעזוב
אותי בכל רגע כמו שעשתה לעשרות גברים לפניי, אך אני פשוט
הילכתי על עננים.
המפנה בא כשהתחלתי להרגיש קהות חושים.
לאט-לאט התחלתי להרגיש ריקנות שוב והמפגשים הסוערים לא
הועילו.
אז שכנעתי אותה להסלים את דרכי החניקה וכך באמת היה.
התחלתי לנצל את הימים במשרד כדי לתכנן לאן נתקדם הלאה.
כשהבוס שלה שלח אותה לכנס בגרמניה למשך שבוע אכלתי את עצמי
מבפנים.
פחדתי שאני אחזור לרדידות ולפשרנות שליוו אותי לפני שנכנסה
לחיי ונתנה לי כוח בלתי מוסבר.
במשך כל השבוע הייתי כמו אובססיבי - מתכנן את המפגש הסוער
שיהיה לנו עם חזרתה ארצה.
נכנסתי לאתרי אינטרנט וראיתי שיטות שונות ומרתקות.
בסופו של דבר החלטתי לרכוש שקית מיוחדת לרתימה על הראש עם קצה
הניתן להידוק. לשם כך הייתי צריך לנסוע לאיזו חנות אפלה בדרום
תל אביב, אבל הייתי במצב של כמעט דמנציה כך שהשאלה מה יקרה אם
מישהו מהקהילה העסקית שלנו או אחד ממכריי יראה אותי מסתובב שם
נראתה לי שולית.
כשהתקרב מועד חזרתה כבר בקושי תפקדתי.
לקחתי יומיים חופש מהעבודה וכל היום ישבתי מול המסך, מספק את
עצמי אל מול אתרי אינטרנט.
לא הכרתי את עצמי ותוך כדי הפסקתי לנטול את הגלולות למחלת
האפילפסיה שלי.
לא מאיזשהו יצר הרס עצמי, פשוט הייתי כל כך שקוע בתכנון
ובעגיבה אלייה שלא זכרתי דברים אלמנטריים.
ואז הגיע הלילה הגורלי.

ברגעים האחרונים, כשראיתי אותו נופל מהמיטה על צידו ומתחיל
לרעוד, הרגשתי התחלפה מפחד אימים לשלווה שהתפשטה ברחבי גופי.
לא סיפרתי לו על הגברים הקודמים בחיי, אבל אני משערת שהשמועות
הגיעו אליו.
הייתי אבודה בתוך שממת הכאב אך המחשבה שלי התבהרה והבנתי
שעכשיו אני אתן את גופי על כל אלה ששלטתי בהם והשארתי אותם
מרוסקים.
בנשימותיי האחרונות נכנעתי והפסקתי עם הניסיונות להסיר מעליי
את השקית האטומה ורק נשכבתי בתנוחת עובר מביטה מבעד לחורים
הקטנים על הבחור שהביא לי אהבה מהולה בסבל. סבל שגרם לי להפסיק
לסבול מבפנים.
לתמיד.