נכתב כתגובה על מותו של בני-"העיניים של המדינה"מסס ז"ל

"..לו יכלת רק לתלוש מעליך
זעקת מילים אחרונות..."

שוב תקרע מעליו שנתו,
יישטף זיעה וצער.
הן שוב יעירו אותו
והן חדות כתער.

אונסות מחשבותיו עם שחר וליל,
מכות ופוצעות הרהורים.
רוצחות שלווה, שורטות כתיל,
נושאות פחד וייסורים.

כי זיכרונך החזק באויביך
ואיתו הקשה במלחמות.
לו רק יכולת לתלוש מעליך
זעקת מילים אחרונות...

הוא מלמל שוב את התופת,
נושם עשן, בולע אפר.
מדמם מתוך הפצע שלעולם לא יגליד.
הוא מתבונן מתוך צלקת,
אין בה לא סדק ולא שבר,
ההווה קפא ועברו הוא העתיד.

הוא לעד יישאר בן עשרים,
לארשת פניו יתווספו רק קמטים,
הוא חזר
אך נשאר עם המתים.