שוב תקרע מעליו שנתו,
יישטף זיעה וצער.
הן שוב יעירו אותו
והן חדות כתער.
אונסות מחשבותיו עם שחר וליל,
מכות ופוצעות הרהורים.
רוצחות שלווה, שורטות כתיל,
נושאות פחד וייסורים.
כי זיכרונך החזק באויביך
ואיתו הקשה במלחמות.
לו רק יכולת לתלוש מעליך
זעקת מילים אחרונות...
הוא מלמל שוב את התופת,
נושם עשן, בולע אפר.
מדמם מתוך הפצע שלעולם לא יגליד.
הוא מתבונן מתוך צלקת,
אין בה לא סדק ולא שבר,
ההווה קפא ועברו הוא העתיד.
הוא לעד יישאר בן עשרים,
לארשת פניו יתווספו רק קמטים,
הוא חזר
אך נשאר עם המתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.