רב אלוף חלקיהו הסתכל במוניטור של המחשב. הוא ראה את
הפלשתינאים הורגים לו עוד חייל. הוא לא הבין ולא ידע מה לעשות.
זה היה העשירי שלו היום, ה-17 בשישה ימים. הוא ידע שהוא ינצח
בקרב הזה, השאלה היא רק באיזה מחיר.
השנה הייתה 2189, כאשר בעולם פיתחו דרך שקולה יותר למלחמה.
הקרבות יתנהלו בשדה קרב ממוחשב. על כל חייל שייהרג בסימולטור,
ייאלץ רב האלוף להביא חייל אמיתי לחיל הטרור של הפלשתינאים,
ולהיפך.
הלילה ירד, וכך גם היום נגמר. הוא התקשר לקצין ההרוגים
הייעודיים. הודיע לו שיש להביא עוד 19 חיילים למחר. ושהפעם לא
יהיו עיכובים, בפעם שעברה החש"מ (חבר של מדינות), הטיל קנסות
של חמישה אנשים על האיחור במשלוח של ההרוגים הייעודיים. רב
אלוף חלקיהו היה רוצה לדבר עם האחראי הפלשתינאי על ההרוגים
הייעודיים שלו - לשאול אותו איך תמיד הוא מצליח לעמוד בלוח
הזמנים של כל המשלוחים. הוא תמיד התפעל מכך שהפלשתינאים העבירו
את ההר"י (הרוגים ייעודיים) שלהם כל כך מהר. הוא לא ישכח את
היום שבו הוא גילה שבמשלוח ההר"י הפלשתינאי הגיעו בטעות עשרה
פלשתינאים יותר מדי. צה"ל רצה להרוג אותם, ותמיכת החש"מ הייתה
אתו. החש"מ טען שעל הפלשתינאים להיות יותר זהירים. הפלשתינאים
גילו אמפתיה אמיתית לצה"ל על כך, ואמרו שאין להם בעיה, שזו
הייתה טעות שלהם, ושיהרגו את המאה העודפים. "בזה, אין ספק, הם
יותר טובים מאתנו", חשב רב אלוף חלקיהו. הוא נזכר, שכשהמקרה
היה הפוך, וצה"ל שלח בטעות שלושה חיילים יותר מדי, אז הביקורת
במדינה הייתה קשה. חלקיהו זוכר את המקרה בבירור, כי בעקבותיו
הוא הפך מאלוף לרב אלוף. רב האלוף הקודם התפטר בעקבות המלצות
ועדת החקירה שחקרה את שליחת חמשת ההרוגים הייעודיים העודפים
שנשלחו. בחקירת הוועדה נמצא שהרמטכ"ל לא חישב נכון את מספר
ההרוגים. במסיבת העיתונאים שכינס רב האלוף הקודם, שבה הודיע
שהתפטר, הוא אמר שזה היה לאחר יום שלם שהיה מול המחשב, אך
עדיין, האחריות המלאה הייתה שלו בלבד. המלצה נוספת שהייתה
שהתקבלה בוועדה היא למנות שני רבי אלופים. כך לא יוכל רב האלוף
שיילחם להתעייף, כי תמיד יהיה משהו שיחליף אותו.
חלקיהו חזר הביתה. "ראיתי בחדשות", אמרה אשתו. הוא אמר שהפעם
גם האשימו אותו. היא אמרה שלא. היא שיקרה. האשימו אותו. הוא
פנה לעבר הטלוויזיה, וראה את בניו שמעון ויוסי מביטים
בטלוויזיה. הוא רצה לראות חדשות, אך לא היה נעים לו להגיד להם
ללכת. זו הייתה מזימה של אשתו, שתמיד אמרה לילדיה לשבת מול
הטלוויזיה כשאביהם בא, כדי שלא יראה את הביקורת. אך זה אף פעם
לא עבד. כי בסופו של דבר הם הלכו לחדר שלהם, לקרוא. מגיל קטן
ההורים שלהם הזהירו אותם שאם הם לא רוצים להפוך להר"י עליהם
להשכיל, ללמוד. ואם הם יראו טלוויזיה אז סופם קרב.
חלקיהו שם בערוץ החדשות. הוא ראה אנשי עיתונות, ובמרכז אותו.
הם שאלו אותו: "האם לדעתך אתה אשם בגל ההרג ששוטף את חיילי
ארצנו?" והוא ענה: "ומה אתם חושבים?" והם לא ענו. הם לא ידעו
שהוא באמת רצה את דעתם. לאחר מכן ראיינו בחדשות מישהו, מומחה
אסטרטגיה, שהסביר למה רב אלוף חלקיהו אשם, וחלקיהו עצמו חשב:
למה הוא מתכוון? שאני אשם? אני לא מבין מה הוא אומר. אם הוא
היה שם, הוא היה רואה שזה בכלל לא היה ככה. שהוא ינסה להילחם
ככה, כשיש עליו לחץ עצום שכל החלטה שלו תביא להרג של פחות מ-19
חיילים. חלקיהו ידע שיש לו רק עוד שלוש שנים לקדנציה. הוא
האמין בדרך שלו, ושל שמואליהו, הרב אלוף השני.
לאחר החדשות על הלחימה הובאה כתבה על הצעת חוק חדשה שהציע חבר
כנסת מהמרכז. הצעת החוק הייתה מהפכנית, הצעת חוק שיכלה לחסוך
למדינה הרבה כסף. הוא הציע שההרוגים הייעודיים יהיו ילדים.
מגיל 0 עד 18. כשראיינו את חבר הכנסת הוא אמר: תארו לכם כמה
כסף נחסוך. עד עכשיו ההרוגים הייעודיים היו מורכבים מאנשים מעל
גיל 20. עד גיל 20 השקענו בהם משאבים כלכליים וחברתיים. במקום
זאת נוכל לשלוח אותם בגיל קטן, משאבים גדולים לא יתבזבזו.
חבר כנסת מהאופוזיציה אמר: אני מברך על היוזמה. אבל המפלגה שלי
הציעה עוד לפני הרבה שנים לייצר ילדי מבחנות שייעודם יהיה
הרוגים ייעודיים. הוא חייך ממשחק המילים המשעשע שלו - כך לפחות
הוא חשב. "אך היו גם קריאות שונות לא לעשות זאת, אלא לתת לכל
ילד הזדמנות להפוך ללא "הרוג ייעודי". המוני מפגינים הפגינו
מול הכנסת נגד הצעת החוק." המשיך ואמר הקריין. "כולם מושחתים",
חשב חלקיהו.
יוסי בן השבע עשרה וחצי זוכר מגיל קטן איך הוריו דחפו אותו
להצליח בכול. "מה, אתה רוצה שישלחו אותך לפלשתינאים? אתה רוצה
להפוך להרוג ייעודי?" אלו המשפטים שרדפו אחריו מגיל קטן. כמעט
כל ילד שמע את המשפטים מגיל קטן, אך הוא שמע אותם פי שניים, כי
הוא היה הבן של סגן אלוף בצבא. הוריו דחפו אותו להצליח, שלא
יהפוך להרוג ייעודי, אפילו שהם יכלו להפעיל את הקשרים ולעשות
קומבינות, כך ששני בניהם לא יצטרפו לעולם ל"הרוגים ייעודיים".
עוד חודשיים נשארו ליוסי ללמוד, אז הוא יסיים את י"ב.
"בעוד שבוע יש לי מגן באזרחות. אבא, זה נכון מה שמלמדים אותנו
באזרחות?" "מה מלמדים אתכם?" עונה אבא חלקיהו לבנו יוסי.
"מלמדים אותנו על שיטת המח"מ (מלחמה חכמה מאוד). מספרים לנו
שכשאנחנו מקבלים את משלוח ההר"י הפלשתינאים אז אנחנו הורגים
אותם בגז, וכשאתם שולחים משלוח של הר"י אז אתם לפני כן נותנים
להם בנות לתענוגים, אוכל ומחזיק מפתחות עם הסמל של המדינה.
ושהפלשתינאים הורגים את ההר"י היהודי ביריות אקדח, או שהם
קוברים אותם חיים."
חלקיהו ענה לו: "לא, הפלשתינאים היום הגיעו לשיטה זולה מאוד של
קבירת ההר"י שלנו. האמת היא שזו שיטה שאנחנו מימנו להם, בגלל
הביקורת על הכאב של הירי של החיילים. הם הסכימו לשנות את שיטת
הירי רק אם נממן להם שיטה אחרת."
"ואבא, גם מלמדים אותנו את שיטת בחירת ההר"י. בגיל 18 ויומיים
לכל אחד מאתנו יהיו מבחנים. מבחני אישיות ומבחני ידע. השכלול
של שניהם יקבע איפה נהיה בסולם ההר"י. ואז כשנגיע לגיל 45 נקבל
מכתב שישחרר אותנו מעול ההר"י. למה זה, אבא?" חלקיהו ענה:
"אוה... זה תוצאת ועידת בודפשט. הפלשתינאים התלוננו על כך שלא
פעם אנחנו היינו שולחים להם אנשים זקנים, וזה ממש לא הוגן
שנשלח להם כאלה אנשים שמילא לא תורמים למדינה שלנו. הם טענו
שזה מוציא את העוקץ מהלחימה. אז הוחלט בוועידה להגביל את גיל
האנשים בין 0-45." "ומותר לשלוח ילדים?" שאל יוסי, ואביו ענה:
"בטח שמותר. הנבלות האלו רצו להגביל את הגיל ל-18-45, אנחנו לא
הסכמנו. אבל בלי ספק זו הייתה בקשה הוגנת של הפלשתינאים."
יוסי המשיך ואמר: "אתה יודע, אבא, יש לי גם בגרות בהיסטוריה
בעוד חודש. לימדו אותנו איך לפני 25 שנה פותחה שיטת ההר"י."
אביו, בעל תואר בפוליטיקה ובהיסטוריה של המזרח התיכון ענה לו:
"אמנם השיטה הנוכחית התחילה להתפתח לפני 27 שנים, כמו שלמדת
בבית ספר, אבל אם תרחיב ותקרא, מה שיעזור לך במבחני ההר"י, תדע
שהשיטה התחילה לרקום עור וגידים עוד בתחילת המאה ה-21. זאת
הייתה התקופה שהמחשב, הטלוויזיה וכדומה היו בכל בית. זה היה
יום זיכרון, בשבוע של מלחמה עזה בינינו לבין הפלשתינאים..."
"אבא, אתה רוצה להגיד לי שלחמנו בפלשתינאים עוד לפני 200 שנה?"
קטע יוסי את אביו בפתאומיות. "יוסי, אני יודע שאתה לא אוהב כל
כך היסטוריה, שאתה טיפוס של מתמטיקה, אבל כדי להיות בתחתית
רשימת ההר"י עליך להיות בעל ידע ממוצע בהיסטוריה. אנחנו נלחמים
בפלשתינאים קרוב ל-300 שנה." "ומתי נפסיק ללחום?" "תוך כמה
שנים, רק עוד כמה משאים ומתנים", ענה אביו. "בכל מקרה", המשיך
חלקיהו, "באחד מאותם ימי זיכרון ראה מישהו את הסרטים התיעודיים
שנעשו על כל כך הרבה חיילים שנהרגו. הוא גם פתח כל בוקר עיתון
וראה שעל כל חייל שנהרג נכתבה במסגרת כמה טוב הוא היה, ואיזה
עתיד ורוד חיכה לו. אותו אדם חכם, שאת שמו כנראה אף פעם לא
נדע, ארגן קומץ אנשים. הוא אמר להם: "כל חייל שנהרג, איזה עתיד
חיכה לו. וכל חייל שנהרג, איזה אובדן ענק היה זה למשפחתו. ואני
חושב לעצמי: יש כל הרבה אנשים טיפשים, מעצבנים, בודדים, שלא
יחסרו לאף אחד - בשני הצדדים, גם הפלשתינאי וגם הישראלי. אנחנו
נילחם באקדחי צבע, ואז בסיום כל יום נעביר לצד השני כמספר
הפגיעות". חלקיהו הפסיק ואמר: "אתה מבין, גם לפני 200 שנה הם
היו חכמים." לפתע חלקיהו קם מהכורסה, ניגש לספרייה והביא לבנו
ספר: ההיסטוריה של מדינת ישראל: חלק 3 2050- 2188. עוד לפני
שליוסי הייתה ההזדמנות לשאול אותו למה הביא את הספר המשיך אביו
והסביר: "הרעיונות של אותו אדם היו באותה העת
ליברליים-מהפכניים מדי. כשהוא ניסה להפיץ את רעיונותיו בדרג
המדיני אשפזו אותו. אך הפרוטוקולים של הפגישות נקברו." חלקיהו
פתח את הספר, ובעמוד האמצעי היה דף ענק, ושם היה רשום פרוטוקול
- רק עם תאריך. שמות הדוברים היו בראשי תיבות. "בשנת 2100,
כשהכלכלה של שתי העמים עמדה בפני קריסה, ואף פתרון לא נראה
באופק, ילדו של ראש הממשלה דאז מצא את הפרוטוקול. ראש הממשלה
כינס ועידת חירום בראשות הקבינט - זו הייתה התקופה שמספר השרים
היה רק 45, אז אתה מבין שאפילו עם המספר הנמוך הזה הרעיון הזה
הצליח להתקבל, זה רק מסביר את טיב הרעיון. בכל מקרה לאחר
שהרעיון נחל הצלחה מסחררת בצד הישראלי היה צורך להעביר את
הרעיון לצד הפלשתינאי, ואז גם לעולם. הפלשתינאים התלהבו, העולם
גם. סוף סוף היקום שלנו היה מוכן לרעיון. צוות של 10 בוני
עולם, או בשמם המסורתי מתכנתים, בפיקוח של נציג פלשתינאי,
ישראלי ושל חש"מ, בנה עולם דמוי. ואז התחלנו להילחם. בלי ספק,
זה הציל את כלכלת שני העמים. התחלנו לעשות חישובים של ציוני
בגרות, לאחר 200 שנות גלות החזרנו את הפסיכומטרי, ושני אלו
עזרו לנו להחליט מי יהיה הר"י ומי לא. עם הזמן הקמנו את אותם
מבחני הר"י, שאותם גם אתה תעבור בגיל 18 ויומיים.
"בזכות השיטה סגרנו חורים בתקציבים, בזכות התקציב לביטחון שכבר
לא היינו צריכים. כמובן שמשרד החינוך הוא זה שהרוויח, יחד עם
משרד התעשייה. התיירים התחילו להגיע שוב. אתה מבין איזה רעיון
מהפכני זה היה? כל כך פשוט, רק בליברליות ובערך החיים שיש לנו
ב-2189 יכולנו לפתח כזו שיטה. פעם הייתה עבדות ועריצות, אחרי
זה סוציאליזם, קפיטליזם ודמוקרטיה, והיום יש לנו את ההר"י."
חלקיהו האב הרגיש גאה שהוא מסביר לבנו הבכור את מה שהיה. יוסי
לא הבין רק משהו אחד. "ולמה אנחנו נלחמים?" "כדי לראות מי
יהרוג יותר חיילים", ענה אביו. "אבל למה?" חלקיהו פנה לעבר
הספרייה הענקית שהייתה לו. אחרי חמש דקות הוא חזר: "על שטחים."
"אבל למה?"
לפתע נכנסו לבית חלקיהו ארבעה אנשים. "מהדרג המדיני, זו החלטה
מהדרג המדיני!" שמע יוסי את האנשים צועקים.
למחרת חלקיהו ראה את אשתו ואת שני בניו באים לבקר אותו. "הדרג
המדיני החליט להפוך אותי להר"י הבא של המדינה." יוסי התעצב, זה
היה אביו האהוב. אשתו אמרה: "אמרתי לך לקחת את התפקיד אחרי גיל
45, כי אם לא יעשו ממך הר"י יותר מהר ממה שתחשוב." חלקיהו ענה
לה שהוא באמת חשב שהוא יכול לשנות משהו. יוסי תמך באחיו שמעון
שבכה, ואמר: "זה השבועיים האחרונים שלך אתנו. הרי אתמול דובר
שהפלשתינים לקחו פסק זמן של שבוע לכבוד סיום הרמדאן, ולאחר מכן
אנחנו ניקח פסק זמן, כי חנוכה הגיע." חלקיהו, שלא נואש ממדינתו
הבוגדנית, אמר: "אוה, כן, זו תוצאת ועידת וישה, אפשר לבקש מספר
מוגבל של פסקי זמן. המספר ייקבע על ידי חש"ל. השנה קיבלנו 20
כל צד. כל פסק זמן מונה שבוע." יוסי, שהייתה לו בגרות בעוד
שבוע כבר שכח את שאלת השאלות ששאל את אביו בדיוק לפני שלקחו
אותו להר"יזציה. הוא רק חשב איך הוא יוכל להציל את אביו.