[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלה רוח
/
ילדי שלי

ילדי שלי. ילד יקר ואהוב שלי. מי ידע שתוך כמה רגעים תיכנס ככה
ללב שלי? אחרי כל כך הרבה זמן שחלמנו עליך (אבא ואני), אחרי כל
הטיפולים, אחרי ההיריון המזעזע, כל הבדיקות, כל הרופאים
שהלחיצו, מעקב היריון בסיכון, אחרי הלידה שהסתבכה, אחרי הניתוח
הקיסרי, אחרי כל הפחד שהיה כל הזמן... כל הזמן שפחדתי כל כך
לאהוב אותך שם בפנים כי לא ידעתי מה יהא בגורלך... כל הדברים
האלו נעלמו כלא היו ארבע שעות אחרי הלידה בערך. אני לא אשכח
בחדר התאוששות (הניתוח היה בהרדמה מלאה...) ששאלתי את האח שם -
מה קורה אתך - והאם אתה בסדר, והוא אמר שהוא לא יודע, שהביאו
אותי להתאוששות, ושאני צריכה לשאול את המשפחה שלי... הייתי
עדיין מעורפלת לחלוטין אבל הייתי בטוחה שהוא משקר כדי לא לספר
לי שהנורא מכול קרה! אתה יודע... אתה היית שם. אמנם אתה כבר לא
זוכר וטוב שכך, אבל היית במצוקה, ירדו כבר המים, וכל ציר שהגיע
גרם לך מצוקה קשה יותר... ואני מבוהלת מהמוניטור שמצפצף בכל
פעם שהדופק שלך יורד, כל הרופאים מסביב, כל הבלגאן, אני בוכה,
אבא בוכה, פתאום מחליטים על ניתוח, האנשים עם מסיכות על הפנים
- ואז כלום, שקט, נדמה לי שנכנסתי למטריקס או משהו כזה, אני
זוכרת משהו במעורפל על מלא חלונות ירוקים, משהו לא ברור, הייתי
משוכנעת שאני מתתי. אחר כך ההתעוררות, הכאבים הנוראים, והכאב
הנורא יותר של אי הידיעה.
ואז סבתא נכנסה... וסיפרה שאתה כל כך חמוד, ושאתה בסדר... וכבר
לא ידעתי למי להאמין, ואבא נכנס בוכה, ואז דודה שרית, ולא, זה
לא מקובל להכניס כל כך הרבה אנשים לחדר התאוששות אבל כולם כל
כך נבהלו - אז הרשו להם...
ואז הציפייה לראות אותך והרוגז על כך שאבא זכה לראות אותך
לפניי (לפחות הוא צילם אותך הכי "טרי" שאפשר...) וארבע שעות
אחרי, אני בקושי זזה... לא יכולתי אפילו להרים אותך. הביאו
אותך אליי בעריסה שלך, ואז לא יכולתי לעצור את הדמעות. זה לקח
לי רגע להבין שאתה שלי - אבל אז התאהבתי כל כך חזק - אהבה ממבט
ראשון, ועם כל הקשיים שהיו ויהיו תמיד אתה תהיה הילד של
אימא... תמיד תהיה שלי... וגם אם לפעמים אני רוטנת כי אני
עייפה כל כך ורוצה לישון, ואתה בדיוק מתעורר כאילו כבר בוקר,
תדע שאני לא כועסת. וגם אם אי פעם אני כן אכעס, זה לא אומר
שאני לא אוהבת.
אני האימא שלך - זה התפקיד שלי לנצח, וכל עוד אני כאן  - אני
מבטיחה להשתדל ככל שאני יכולה למלא כל צורך או משאלה שלך. אני
מבטיחה לך שכל עוד אני חיה לא יחסר לך כלום. ולא! לא אכפת לי
בכלל שתגדל להיות מפונק - לא משנה מה אומרים על כך כולם... לי
ולאבא לא אכפת בכלל!
אנחנו אוהבים אותך ולנצח נמשיך לאהוב (ואולי גם קצת אחרי...).







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתול?
לא תודה, אני
אלרגי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/07 15:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלה רוח

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה