ואתה שוב כועס.
מאוכזב, ואין לי מה לומר
וקשה עוד יותר להביע חרטה.
מה אני יכולה להגיד? אני מנסה.
אבל...

אתה שוב כועס,
אל תגיד שלא, אל תכחיש.
ואל תנסה להיות אדיש.

אתה לא מסוגל, אתה אוהב יותר מדי.

אני יודעת, אני קשה
אבל עדין קשה לי להצטער, וקשה להגיד סליחה
הרי לא רק אני טעיתי, גם אתה.
הרי לא רק אני פגעתי, גם אתה.
אני יודעת שלפעמים אתה מת להעיף לי איזו סטירה.
אבל אתה לא מסוגל, אתה אוהב יותר מדי.

אתה לא מבין אותי
ואני גם
לא מבינה את עצמי.
אוהבת אותך
מפחדת ממך.

אמרת שאני משחקת בך
אמרת שאני משחקת בך כמו ביו-יו.
אמרת "כשאני מתקרב את דוחפת אותי חזרה"
אולי, יכול להיות... זה מה שאני עושה?

אני לא מתכוונת לפגוע
אני לא רוצה לברוח.
אני רוצה לשמור אותך קרוב
אבל כשאתה מתקרב אני דוחפת
אתה בא, אני הולכת.
אתה רחוק, אני קרובה.
כי ככה זה.
אתה תמיד תאיים עליי
אני תמיד אף אחד
כל פעם שתתקרב
כי נשבעתי פעם
ששוב לא תשבור לי את הלב.



- לרגל יום הכיפורים
מקווה שתסלח לי על כל אותן הפעמים
ש"שיחקתי ביו-יו"