[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה ינקו
/
מצעד המסתננים

חוזה העבודה שחתמתי עליו בבית החולים,כולל אוסף סעיפים מוזר.
כתוב שם למשל, שאני רכוש בית החולים. שמולאמת לצרכי אסונות
ומלחמה. חתמתי על סעיף בית ספרי, לפיו האחריות להגיע לעבודה
היא שלי. כולל שעת אפס. כמו כן חתמתי על לב אבן וקיבה מברזל.

זה מאוד פשוט ללכת לאיבוד בתוך מדים לבנים ללא שם. הם לא
מכירים אותי . אני רק זו שמפשיטה אותם. מפשיטה ומודדת - כמה
נוזלים נכנסו לגוף הזה, כמה נוזלים יצאו ממנו .כמה מזון נכנס,
כמה יצא. רושמת.
אני שואלת שאלות בלי עיניים - מה שלומך, איך ישנת, מה צבע השתן
שלך, כואב לך.
שאלות בלי עיניים וככה הם לא נכנסים לי לנשמה.
אני מורידה את המדים, נועלת נעלים אדומות, ויוצאת אל השמש.

החייל הסתנן ראשון. התקשרו מהמיון להודיע ששולחים אלינו חייל
שהצליח להתאבד. התווכחנו איתם. אף אחד לא רוצה לקבל חייל כדי
לארוז אותו, שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה.
תוך כמה דקות העלו אותו וזרקו לנו אותו על המיטה. חייל שירה
לעצמו בראש כדי שהצבא יפרנס את אימא .המוח שלו היה קשור חזק
בתחבושת שהייתה פעם לבנה. שלא יתפזר.הוא דימם מכל חור.
היא עמדה לידו. מלטפת את הגוף של הילד שלה בשתיקה.

היו נשואים שישים שנה. "אהבה גדולה" הוא סיפר לנו. לא שכח את
זה גם בחודשים האחרונים לחייה .בן שמונים, נוסע באוטובוס ממקום
מרוחק, מביא סוכריות צבעוניות מקומטות לאחיות" כדי שיהיה לכם
יום מתוק," מלטף ומדבר עם אשתו הנעדרת.
הייתי שם כשהיא ויתרה. היה לילה שקט ואפשר היה לשמוע את
הנשימות האחרונות שלה. עמדתי והסתכלתי איך הנשמה שלה נעשית
מפויסת, משאירה מאחור גוף מנופח, חולה,ומעוות.
התקשרנו אליו לפנות בוקר שיבוא להיפרד. הם מדורגים מקום שני
במצעד.

כמה זה יוצא באחוזים? ארבעה מקרים בשלוש שנים. בערך 1.75%.
מקרה וקצת לשנה.
עדין מקיימת את סעיפי החוזה.

הילד חזר מבית הספר.
הוא התקשר לאימא שלו לספר לה שמתכוון להתאבד. היא שאלה אותו
האם הוא יכול לחכות עם זה עד הערב כשהיא תחזור מהעבודה, הוא
אמר שכן וירה לעצמו בראש.
היא הגיעה הביתה. קראה לו לאכול ,הוא לא ענה אז היא הניחה לו.

הילד הזה הסתנן דרך הפלטה ששכח להוריד מהשיניים.

האיש שסוגר את מצעד המסתננים שלי, חי.
הגבר הזה מסתכל לי בעיניים. בשלו יש שקט והשלמה מהולים בכאב.
בשלי - התנגדות . האינטימיות שלנו כוללת מחלה קשה. גוף שננגס.
לחיצה על כפתור מזיזה יד ורגל. מבוכה. הוא רוצה להכיר אותי.
אני סוגרת וילון, רוחצת את הגוף שלו בעדינות, מספרת לו על
הילדה שהייתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז כולכם בעצם
קומוניסטים?







תל-אביבי בקיבוץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/07 14:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה ינקו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה