פרק א'- מוסיקה

משפתח את דלת ביתו ונכנס אל חדרו, חדרה אליו תחושת שלווה
וביטחון, שהנה הוא במקום שהוא מרגיש בו כל כך בנח, כל כך בטוח,
במקום שלו- "המקדש הקטן שלי" כך היה קורא לחדרו, החדר אומנם
היה קטן, אך הכיל נגיעות שונות מעולמו, תמונות של האנשים אותם
הוא אוהב ומקומות שהיה בהם, ספרים שליוו אותו לאורך חייו,
ערימת הדיסקים שקנה במיטב כספו וכל אחד מהם מכיל בתוכו שירים
ומנגינות שחרוטות עמוק על לבו. הוא החליט להתחיל את המסע דרך
הצלילים והמילים, דרך עולם המוסיקה, החליט שאין כמוה כדי להציף
בתוכו זכרונות, רגשות, וגעגועים. הרי כל שיר או מנגינה שאהב
התקשרה אצלו לסיטואציה אחרת במהלך חייו, וכל ליריקה סיפרה לו
סיפור על עצמו.
הוא ערם את כל תקליטיו והניחם על מיטתו. היה שם הכל- ממוסיקה
קלאסית ועד רוק כבד, מכינורות ופסנתר עד תופים וגיטרות
חשמליות. הוא חייך, נרגש מכך שזכה להחשף ולטעום ממירב גווניה
של המוסיקה. הייתה לו נפש עדינה אך מאומנת, נפש שידעה להקשיב
ולמצוא יופי בכל מוסיקה שהתנגנה באוזניו. מה גם שלא רק ששאב
הנאה מהאזנה למוסיקה, אלא שבגלל אופיו, היה לו חשוב תמיד להבין
את פשרה, לראות מהאין הגיעה, מה פירושן של המילים, איך נעשה
התהליך עד להווצרותה ולגלות דרך שיר או מנגינה עוד שירים ועוד
מנגינות. מסקרנותו גם למד הרבה, ואחת המסקנות החשובות שהגיע
אליהן הייתה שכל גוון של מוסיקה שזור בגוון אחר, ולכן המוסיקה
היא כמו קשת שכל גווניה מתערבבים וקשורים אחד בשני. ומסקנה
נוספת היא שלכל סגנון מוסיקה יש שורשים שהם סגנונות מוסיקליים
בפני עצמם. ובכלל אפשר להסתכל על מוסיקה לא רק כקשת אלא גם כעל
מין עץ נצחי- שצומח ומתפתח ללא הרף ושבכל פעם מצמיח פירות
שונים- עם צורות, צבע וטעם מיוחדים ונבדלים אחד מן השני אך
עדיין שייכים לאותו עץ.
הוא התחיל לחוש את קופסאות האלבומים בתוך ידיו, יודע שכל קופסה
מכילה בתוכה שירים, סיפורים ומנגינות שנפשו צמאה להם, והחליט
לא ללגום עד ירווה צימאונו (גם זמנו אינו מותיר לו זאת) אלא
לשמוע שיר אחד מכל אלבום, וכך לרקום אליו את מירב הצלילים,
והסיפורים יחד, בזה אחר זה.
הוא הכניס את הדיסק הראשון אל הנגן, עמעם את האורות, עצם עיניו
וצלל אל תוך המוסיקה, בפשטות וברוך, נתן לה לחדור לתוכו, עמוק
עמוק כאילו לא זרמה אליו דרך גלי הקול בלבד, אלא בגלים בכל
גופו, בעורקים המשתרכים אל לבו.
השירים סיפרו לו על אהבה, על העולם, על הטבע אך יותר מכל- על
עצמו. דרך השירים והמנגינות עלו אל ראשו זכרונות מהעבר, ויותר
מכך- לפעמים גם עלו בראשו דברים מהדמיון, כמו אגדות שהתעצבו לו
בראשו. בין שיר לשיר נזכר כמה השראה הוא שואב מהמוסיקה, כמה כח
היא נותנת לו וכמה משמעותית היא בחייו. באחד השירים, היה קטע
אנסטרומנטלי, של מוזיקה קצבית מאוד ומהירה, משהו בסגנון אירי,
פתאום מצא את עצמו קם ממיטתו, ומתחיל להזיז את גופו, הוא לא
התנגד- נתן למוסיקה ולצלילים לסחוף את גופו, הוא רקד כמו שלא
רקד בחייו, התנועע לכל כיוון, מזיז כל מה שאפשר להזיז בגוף,
חיוך נפרש על פניו- כאילו היה במין אקסטזה או טרנס, כמו שסופר
על נביאים קדומים.
מרגע שהסתיימה המנגינה, הוא פשוט נשכב על הרצפה, נהנה מתחושת
הקרירות שנתנה לו בזמן שגופו בוער מאש המוסיקה והריקוד.