ענבל בן חיון / לך |
או כשאתה מדבר
מבליחה אליי דמותה.
זה בא פתאום, כמו הבזק
של הבנה
עניין של רגע, בלי שליטה
אני רוצה רק לקרוע מעליך חולצה
ואז את העור
לפלס מעבר בסבך הנימים
לחדור את שריון העצמות
העבה הזה
להגיע עמוק יותר, יותר בפנים.
במקום, אחכה שתניח לי אתה לעבור
תכין הדרך,
ואני אצעד בה, אשוטט קצת אולי
אמתין שתסיר מעטה מעטה, עד אליה
עד הנשמה
שאאמץ אליי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|