|
החלל בוהק
מבעד למעטה קופסת ההגברה
הרגליים פועמות צלילים עבים
שאוזני האדם שכחו לחוש.
אנשי הרוח רדומים בנפשם
פרי שנות הזנחה של אבולוציה שלילית
על פני מרחבי התרבות המערבית
אני רוצה ללכת לישון בחזרה.
רוח המזרח נושבת ממעמקים
להושיע חללי הכרה גנוזים
צל המדבר הולך בעקבותיי
במעגלי דעת צלולים.
שתי ידיות כסופות
עטורות מעטה חלודה אפרפר
נושאות את תיבת הפנדורה שלי
להחזיק חזק הסרט עומד להתחיל. |
|
|
ממתי אני מסכים
שתסתובבי בבית
לבושה?
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.