זכרו זכרו את העשרים ושש באוקטובר היום שבו מלאך נולד
איני חושב שאובדן תמימות הוא דבר שבקלות או בכלל יכול להישכח
תמימות תמימה בעלת חיוך מלאך, מדלגת בעולם מואר ללא דאגות
בעולם החלומות, שבע שנים של חברות נהרסו בשל זכות ראשונים, כל
העולם ברגע אחד נשבר לרסיסים
לא יכולתי לראותך מאחורי עיניים ריקות ושבורות רוצה להגיד שהכל
hהיה בסדר בסופו של דבר, מרגיש חסר אונים וכבול, מאוחר מידי
האדם שאהבתי התמוגג ונעלם
לא יכולתי לראותך עמוק בפנים בחלל קר מנסה להושיט יד אך החומה
גבוהה מידי, מנסה לחייך אך עיני שבורות גם, הסתכלי בלבנה עצמי
את ענייך ואני אהיה שם
הייתי נותן הכל בשביל לשנות את הגורל ושהשמים היו כחולים שוב,
שלוש-עשרה זה זמן למשחקי ילדות לא לניצול אהבות, רואה את חיוכך
בכל להבה, שומע את צחוקך עם טיפות הגשם והאדם שעשה זאת לא אכפת
לו מכלום
איך הזמן עבר והנהר חצה בין שנינו מנסה לדמיין את חייך ומתפלל
שהחיוך שלך חזר
אני מבין ילדתי שאת רוצה לברוח מהעבר ולנסות להתקדם בחיים אך
אני חייב להגיד שלי זה לא קל להיות רחוק ממך, מקווה שיום יבוא
ותשובי הביתה, בנתיים אתפלל בכל עשרים ושש שהזיכרון יתערפל
וישחרר אותך
ובנתיים האדם שעשה את זה חיי חופשי ושמח בלי לחשוב פעמים כמה
הייתי רוצה לסרס אותו שישלם על ההרג שלך, אך העולם זה לא הוגן
כל כך, מה שהוא עשה גרוע מרצח אדם לפחות שאדם מת הוא לא מרגיש
דבר ולא צריך להתמודד
לא יכולתי לראותך מאחורי עיניים ריקות ושבורות רוצה להגיד שהכל
יהיה בסדר בסופו של דבר, מרגיש חסר אונים וכבול, מאוחר מידי
האדם שאהבתי התמוגג ונעלם
לא יכולתי לראותך עמוק בפנים בחלל קר מנסה להושיט יד אך החומה
גבוהה מידי, מנסה לחייך אך עיני שבורות גם, הסתכלי בלבנה עצמי
את ענייך ואני אהיה שם |
