בת 23 הייתי וכבר לא
לקחו לי אותך אנשים שונים , אנשים בורים , אנשים שלא מבינים
בלי לשאול הרבה שאלות
לקחו לי אותך
בתוך מפעל קטן של אנשים זרים
בארץ זרה עם המון סמים מרגיעים,
לקחו לי אותך.
היום בדרכי הביתה בשביליי ברלין,
על האופניים, בכיתי.
ואני כל כך רציתי שתהיה איתי
זה אתה ואני
אבל לקחו לי אותך
ונשארתי אני ואני ואני
והחלב בשדיי
והדם בן רגליי
כי הם לקחו לי אותך
חי ומת.
ועכשיו הם כבר כמעט ולא שואלים האם אני בסדר,
כי עכשיו אני לבד וזה מקל על ההרגשה לא?
הרי את כל כך צעירה. עם לא הרבה השכלה.
עם זאוס באנגליה ו-120 פאונד במעטפה.
רק אני ואתה
אבל כן
נתתי להם לקחת לי אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.