תקשיב.
כן, אתה.
אני יודעת...
לעולם אתה לא תדע.
לעולם עיניך לא יזכו לרפרף על האותיות הללו...
לחוש אותן. אותי.
חייבת להוציא את זה מתוכי. איני יכולה יותר.
הכול הפכת לי בחיים.
כן, אתה.
אל תיתמם.
הרי ידעת! ידעת שאתה אצלי לתמיד.
וזה כל כך לא מגיע לך. לי.
למה אתה לא מסוגל לשחרר אותי? או אולי אני זו שצריכה לשחרר
אותך?
הכול מתבלבל לי בראש-לב-גוף-נשמה.
אתה הבטחת. הבטחת שלא תשחק. שלא תלך.
אינך אדם פחדן.
למה לא היית מסוגל להמשיך עם זה? להיסחף?
לתת לעצמך ולי להרגיש אושר. אושר אמיתי.
כזה שגורם לאנשים לרחף.
אני יודעת שעשיתי לך טוב.
אני יודעת שמעטות יגרמו לך להרגיש כך.
גם אתה יודע זאת.
הודת בפניי שזה כך!
מה גרם לך לברוח ממני?
אחרי כל כך הרבה פעמים שהיית והלכת וחזרת ושוב נעלמת... הרי
הבטחת לי שזו תהיה הפעם האחרונה! שתישאר לנצח!
גם אתה הרגשת שזה מיוחד. רק בפניי העזת להיפתח, לספר, לגלות את
הסודות.
יכולנו להרגיש אחד את השנייה שעות... ימים... שנים.
אתה משחק... אני קולטת זאת.
אבל מאוחר מדי בשבילי.
אתה היית אתי ברגעים... הכי...
היית הכול.
היית כולי.
והגומות האלה שלך. שבויה אחריהן.
אתה יודע את כל זה.
ואינך שב לחיי.
רוצה לשנוא אותך כל כך.
להעיף אותך ממני.
לפנות אצלי מקום לאחרים.
בבקשה...
אל תחזור עוד!
הנך אדם פחדן.
זו האמת.
אתה יודע זאת...
כן, אתה.