אדם דואג לחווה.
הוא רוצה שהיא תאהב את מה שהוא אוהב.
הוא מקרקר סביבה כדי לרצות אותה, והיא לא מרוצה.
קולו השקט והברור נבלע ברחש חופי סיני.
גופו החסון והליכתו הבטוחה.
תשומת הלב שלו והשקט שלו מופרים רק ע"י דקירותיה.
הייתי רוצה להיות הוא.
ואם לא, אז
היא.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה זאת אומרת
הנכים שובתים?
מה? הם מתחילים
ללכת?
זורקים את
הכיסאות והמקלות
ופשוט מתחילים
ללכת?
חבר שלום בשיחה
עם דוד לוי (לא
שר החוץ), לא
מבין איך
ההיסטוריה חוזרת
על עצמה.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.