|
אדם דואג לחווה.
הוא רוצה שהיא תאהב את מה שהוא אוהב.
הוא מקרקר סביבה כדי לרצות אותה, והיא לא מרוצה.
קולו השקט והברור נבלע ברחש חופי סיני.
גופו החסון והליכתו הבטוחה.
תשומת הלב שלו והשקט שלו מופרים רק ע"י דקירותיה.
הייתי רוצה להיות הוא.
ואם לא, אז
היא. |
|
|
אני מרגיש כאילו
שהלכה לי הבמה!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, בתגובתו
על מעשה היוצר
הדביל מהטכניון
שהרס את הרוח
הטובה של הבמה,
והוציא את המרצע
משק האשכים שהוא
נמנם בו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.