[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מולי לב
/
גותם

"אל תבטחו בנדיבים. בבן אדם שאין לו תשועה: תצא רוחו ישב
לאדמתו. ביום ההוא אבדו עשתנתיו"                            
                 
                        (מתוך סידור התפילה)




כל הדמויות הם נערים ונערות בכיתה ט', הם בני המעמד הנורמלי,
כלומר לא עשירים מדי ולא עניים מרודים. הם לומדים בבית ספר
איכותי אך לא איכותי מדי. העלילה מתרחשת בזמן הסתיו, קצת לפני
הגשם הראשון, לפני שמתחיל להיות קר באמת.
משך העלילה- כשבוע וחצי, לפני הלחץ הגדול של המבחנים, תקופה
שבה ההישגים החברתיים נחשבים הרבה לפני ההישגים הלימודיים.


הנפשות הפועלות

גותם- "החנון"


אריאל- "המגניב"


רויטל- "הסטייליסטית"


תמר- "המבולבלת"


מיכאל- "האסטרנאוט"















כל פרח הוא מיוחד
בעיקר בשדה הציבעוני והנחמד
אולם כל גבעול יהיה לבד
אם לא תהיה לו טיפת-מים ביד

מערכה א

( הבמה היא מגרש בית ספר ממוצע- יש סל לכדורסל ומבנה שמהווה גג
למקלט שעליו  אפשר לשבת ומאחוריו ניתן להסתתר, החצר עשויה
אספלט ועפר מפוזר עליה, בצד השמאלי מוצב החדר של תמר- חדר ורוד
וממוצע של בת טיפש-עשרה)
(על הבמה עומד גותם, נער שלבוש מסודר ולא אופנתי להחריד, חובש
משקפיים, הוא משחק כדורסל עם עצמו, מנסה להטביע. לבמה נכנס
אריאל,אריאל לבוש בגדים חדשים ומגניבים,הן מביטים אחד
בשני,וקולעים לסל כל אחד בתורו, לפתע הכדור שגותם זרק ניתז על
אריאל, אריאל מניח את הכדור)

אריאל: גותם, כמה זמן אני מכיר אותך?

גותם: הרבה זמן.

אריאל: אני זוכר שנפגשתי איתך פעם ראשונה...

גותם: לפני כתשע אם הזיכרון אינו בוגד בי.

אריאל (כמתעלם) : שיהיה, אני חשבתי שקוראים לך סם.

גותם: סם?

אריאל: you know גותם,סם, נשמע אותו דבר.

(גותם מגיב במבט של אדישות)

אריאל: אתה יודע, באטמן גר בגותם.

גותם: באטמן? באטמן לא אמיתי אני אמיתי.

אריאל: תגיד, איזה מין שם זה גותם?

גותם: זו לא השאלה, השאלה היא מדוע פרט זה חשוב.

אריאל: כל דבר שמראה מי אתה זה חשוב: פנים שלך, זה דבר חשוב,
השער שלך זה דבר חשוב הבית שלך זה דבר חשוב. השם שלך זה דבר
חשוב.

גותם: עזוב איתי מהדברים האלה, באתי לפה לשחק לא לדבר.

אריאל (לעצמו, בזלזול ניכר):  what-ever...(צוחק)

גותם: מה זה אמור להביע?

אריאל (מיתמם): מה?

גותם: ה  what- ever הזה.

אריאל: (צוחק) שום דבר בדיחה פרטית.

גותם: בדיחה פרטית,למה שאחד כמוני יבין אותה? ממתי בכלל אתה
מדבר איתי? כל הזמן אתה עם החברים שלך,לא מתייחס אליי בהפסקות,
רק עכשיו מחוץ לשעות בית- ספר, תשע שנים אני מכיר אותך. היינו
חברים טובים פעם, מה קרה?

אריאל: גותם, לדברים כאלו יש סיבות, מניעים.

גותם: סיבות, איזו סיבות יכולות להיות להתעלמות כזאת מצידך,
אני ואתה, היינו צמד חמד עשינו הכל ביחד, הצקנו לבנות בכיתה
ד', נסענו ביחד אחרי כל מסיבה בכיתה ו', איזה מניעים, על מה
אתה מדבר?

אריאל: וכשהגענו לחטיבה התחלת להשקיע בלימודים.

גותם: בגלל זה אתה לא מדבר איתי?

אריאל: אני לא חייב להגיד לך למה.

גותם: לא זכורה לי פעם אחת שפגעתי בך בצורה קשה כל כך בגלל
הלימודים.

(אריאל זורק זריקה)

אריאל: תראה, לי יש את החברים שלי, ולך יש את החברים שלך.

גותם: אז אתה לא דיברת איתי, בגלל החברים שלי?

אריאל: ראה את חבריך, ראה אותך.

גותם: למה אתה חותר?

אריאל: יש הבדל.

גותם: בין מה למה?

אריאל: בין החברים שלי לבין החברים שלך.

גותם: אבל מה ההבדלים ביננו?

אריאל: יש הבדלים.

גותם: תיתן לי הבדל אחד.

אריאל: מה אתה עושה בשעה אחת בלילה בשישי.

גותם: איזה שאלה, ישן לקראת יום-שבת שבו אני יכול להשלים חומר
לימודי (אריאל מתעלם) ושאר שיעורי בית, זה ידוע שמורים נותנים
לנו יותר שיעורים בסופי שבוע כדי שנמצה את היום החסר. אבל מה
הקשר?

אריאל: אתה מדבר עם בנות?

גותם: מידי פעם,אני אומר לכמה בנות שלום. יש בנות שאני עוזר
להן בשיעורי הבית..

אריאל:אתה מסתכל במראה?

גותם: רק אם יש לי שאריות של אוכל ליד הפה.

אריאל: הנה לך, שלושה הבדלים - אני ביום שישי בלילה, מבלה כל
הלילה, בנות יש חברה ואלף ידידות,המראה היא הדבר הכי הכרחי
אצלי בבית אני חייב לדעת איך אני נראה, איך השיער שלי מסודר,אם
רואים את הצבע של הג'ל,איך הבגד נראה עליי, אם הבגד מתאים
למכנס והכי חשוב - אני תמיד בודק לפני כל פעם שאני עוזב את
הבית אם חס וחלילה יש לי חצ'קון.

(אריאל, מרגיש כמנצח חוזר לשחק, גותם מתיישב בצד,חושב . לאחר
זמן קצר הוא ניגש לאריאל, קצת מבויש)

גותם: תגיד .

אריאל: מה?

גותם: איך אפשר להצטרף לחבורה שלכם?

אריאל: אתה רציני?

גותם: כבר הרבה זמן שאני מסתכל על מישהי.

אריאל: מי?

גותם: לא משנה.

אריאל: נו מי?

גותם: לא חשוב, אתה נותן לי לדבר?

אריאל: כן.

גותם: והייתי רוצה ליצור עימה קשר, והכי עדיף יהיה אם אני אהיה
בחבורה שלכם.

אריאל: אז אתה רציני.

גותם: אני מקווה שאתה זוכר שאני תמיד הייתי רציני.

אריאל (לאחר רגע של מחשבה) : צריך לפעול לפי חוקי החברה
המוסכמים....

גותם (קוטע): יש חוקים?

אריאל: כן, הם לא כתובים איפשהו אבל כולם יודעים אותם.

גותם: איך אני אזכור את כולם?

אריאל: אני אתן לך אותם ככה ככה.

גותם: ככה ככה? אני לא מבין.

אריאל: כל פעם  שאני אראה אותך,אני אתן לך טיפ.

גותם: טיפים? מה אני מלצר?

אריאל: כדי שתוכל להשיג את ההיא.

גותם: בשביל זה יש לי דרכים משלי, אני רק רוצה להיות חלק
מהחבורה שלכם.

אריאל: גותם, תסמוך עליי, הדרכים שלך פשוט לא עובדות.

גותם (נואש): גם אם אני איצור איתה קשר,אני לא אצליח.

אריאל: אחי, בתחום הרומנטי ברגע שנוגעים בו מוכרחה להיות הצלחה
כלשהי, מובן?

גותם: אתה לא משכנע.

אריאל: ההצלחה תבוא,השאלה היא רק בכמה אחוזים היא תופיע.

גותם: היא תדחה אותי.

אריאל:אחרי שאני אתן לך את הטיפים, אתה לא תחשוב ככה יותר.

גותם: טוב, אז אתה נותן לי טיפים?

אריאל: לפני כן אני צריך להגיד לך משהו.

גותם: מה עכשיו?

אריאל: תעשה טובה, אבל אל תעלב.

גותם: להעלב?

אריאל: לפעמים אנשים חושבים עלייך שאתה כזה...

גותם: כזה מה?

אריאל: כזה חנג' כזה.

גותם: חנג' ? מה זה?

אריאל: ולפלף.

גותם:מי ?מה ?מו? מה?

אריאל: ויורם כזה.

(גותם המום)

אריאל: ליתר דיוק אמרתי  זאת אומרת, מישהי אמרה לי שאתה חנג'-
חנון יצור יורם- שנולד רק כדי להוות מקור אושר ותקווה בשביל
המורים. כדי שהם יסתכלו רק עליו וישכחו מכולם ואז הם יוכלו לתת
לנו התלמידים האחרים- הנורמלים, טונות של שיעורי בית  כי הם
פשוט לא חושבים נכון- כי הם מורים ואתה בצד של המורים.

(מביט בגותם)

אריאל: זה מה ששמעתי שמישהי אחת, אמרה עלייך.

גותם (המום): מי אמרה את זה?

אריאל: זה לא חשוב (בנחמדות- יתרה) כי אתה לא כזה, זה רק מי
שאתה מסתובב איתו, איך שאתה מתנהג, סדר העדיפיות שלך שמעמיד את
הלימודים כדבר הכי חשוב, הבגדים שאתה לובש ובכלל למרות שהגלעין
שהכרתי לפני כמה שנים היה פוטניציאל להיות ממש סופר- פופולרי
ה...אבוקדו יצא ממש רקוב.

גותם: אתה יכול לעזור לי לתקן את עצמי ולא להרעיף עליי
מחמאות?

אריאל: הדיבור שלך.

גותם: מה רע בדיבור שלי?

אריאל: לא יזיק לך להוסיף יותר סלנג ו...

גותם: ו... מה?

אריאל: תדבר יותר בסלנג ותכניס מילים באנגלית you know  ככה
תשמע יותר.cool

גותם: עוד משהו?

אריאל: התוכן של מה שאתה מדבר,על מה אתה מדבר עם החברים שלך?

גותם: אני מדבר איתם על משחקי- מחשב,d.n.d.  והחומר הלימודי.

אריאל: תחליף,תחליף.

גותם:  למה להחליף בדיוק? ויותר חשוב איך להחליף?

אריאל: טלויזיה אחי, טלויזיה. תהיה מעודכן במה שקורה היום
בm.t.v. , תראה סיינפלד, תראה friends  וכל הדברים הקוליים
האלה מאמריקה.

גותם: סיינפלד אני רואה כבר היום.

אריאל: סבבה, פשוט תדבר על זה בדרך שהסברתי לך.

גותם: בסדר, אני אשתדל.

אריאל:  עכשיו קח את הכדור,תזרוק ביד אחת בצורה של קשת וביד
השנייה תתמוך בכדור (הכדור נכנס) oh rigth  גותם.

גותם: תורך לשחק בוא נארגן משחק.

אריאל: צריכים להיפגש עוד פעם, תאמין לי גותם בזכותי אתה תהיה
בן אדם נורמלי לפי חוקי החברה המוסכמים.

גותם: אתה רוצה לשחק "אחד על אחד".

(אריאל מקשיב לרעשים ברקע : רויטל ותמר)

אריאל: אני שומע את רויטל ותמר.

גותם: רויטל זו לא חברה שלך?

אריאל: כן,קדימה, אנחנו צריכים להתחבא, רויטל העבירה לתמר קורס
מזורז ב"איך צריך להתנהג" כמו שאני אעביר לך, קדימה בוא כבר
(מזרז אותו)

גותם: להתחבא? למה? אתה לא רוצה להראות לידי?

אריאל: מה פתאום! אני רוצה שתשמע ותראה איך שהן מתנהגות,
ותקשיב לצורת הדיבור שלהן ותסתכל עליהן ככה תקבל דוגמא חיה
וכמעט אידיאלית לאיך שאני רוצה שתראה.

גותם: אם אתה אומר....

(אריאל חוטף את גותם במהירות, מחזיק את הכדור שלו בידו,ומשאיר
את הכדור של גותם במגרש, הם רצים,מחפשים מקום להתחבא, לבסוף הם
מתיישבים מאחורי הברזייה,תמר ורויטל נכנסות תמר- נערה מיוחדת
ומהורהרת, רויטל -טיפוס צפונבוני)

תמר: תראי את הכדור הזה, ממש כמו של אחי.

רויטל: ממתי יש לך אח?

תמר: לא, יא אהבלה, זה ביטוי שכזה כזה שבא להגיד כזה שזה כאילו
הכדור שלי ...כזה.

רויטל: רואים שאת קונטרול על השפה העדכנית שלנו.

תמר: אני יודעת... כזה.

רויטל: ועכשיו תשיגי בנים ...כזה.

תמר: ואני אהיה שמחה יותר... כזה.

רויטל: ונצא לדאבל- דייטים ...כזה.

תמר: הכל הודות לך... כזה... המורה שלי... כזה.

רויטל: תודה (מוחמאת),איפה האריאל הזה(מחפשת) אולי תקחי אותו.

תמר: את מי.

רויטל: את הכדור(מתבלבלת) כזה....הזה.

תמר: אולי זה שייך למישהו?

רויטל: אולי כן ואולי לא. את רואה פה מישהו? אני לא כל כך,זה
ידוע שאם אף אחד לא רואה אותך בשעת- מעשה אז אי אפשר להגיד שאת
עשית את אותו המעשה, בגלל שאין עדים ...כזה.

תמר: what is your point?

רויטל: שאת יכולה לקחת את הכדור, ובעל הכדור לא ידע...

תמר: אבל זה נחשב גניבה.

רויטל: תראי,כל דבר בעולם הוא יחסי,את יכולה לקלל חברה שלך
קללות ממש קשות כמו "כלבה" או  "בהמה" ולך לא יהיה איכפת מזה,
בעוד שהיא תיפגע עמוקות ... כזה...

תמר: אבל אני לא מקללת ככה אנשים.

רויטל: רגע! תני לי לסיים, כמו שאמרתי הקללה הזאת היא כלום
בעיניך אבל בכל זאת המון אנשים יגידו שזאת אלימות מילולית,
והסתה לאלימות פיזית, למרות שאת רק קללת אותה מתוך רגע של
עצבים.

תמר: אבל אני לא מקללת ככה, ובכלל מה הקשר ללגנוב את הכדור.

רויטל: תביני,כמו שדבר כל כך חשוב כמו אלימות הוא יחסי ולא
קבוע,כך גם כל דבר אחר,מה שאת רואה כ'גניבה', אני רואה
כ'שאילה' . מה? לא קרה לך אף פעם שלקחת -שאלת ממישהו משהו ולא
החזרת לו, וזה נשאר אצלך בבית עד היום אפילו.

תמר: רגע..... לא....כזה.

(אריאל עוזב את גותם, ברגע שגותם לא רואה,גותם לבד,מפוחד,
מודאג פן אחת הבנות תגלה אותו מקשיב, הוא מודאג מהכדור שלו, אך
הביישנות שלו מונעת ממנו להתקדם)

רויטל: את חושבת יותר מידי,זה לא בריא,לפעמים עדיף לפעול לפי
הרגע. הכדור הזה נראה לך נחמד?

תמר: כן...

רויטל: היית רוצה כדור כזה?

תמר: כן.....

רויטל: אז תקחי אותו...

תמר: עוד מעט....

רויטל: אוף! איפה האריאל הזה? חשבתי להפתיע אותו פה.

תמר: את בטוחה שהוא אמור להיות פה?

רויטל: אני זוכרת- הוא אמר לי אתמול בלילה כשחזרנו
מהמסיבה,שהיום הוא ישחק כדורסל,כמו כל צהרים בשבת.

תמר: איזה כיף לך את כזו winner  ואני כזו loser .    

רויטל: למה את מתכוונת?

תמר: לי חבר שיאהב אותי ושאני אוכל להפתיע אותו מתי שבא לי.

רויטל: אהבה...כן בטח... יש לנו אהבה כזה. לא נורא לפחות
חושבים שיש לנו. כזה... ואת מה את בוכה?

תמר: אני לא בוכה.

רויטל:יהיו לך יותר בנים משיש במגרש כדורגל, איפה שהטוסטרון
הגברי נמצא ברובו ובשיאו .

תמר: אני לא רוצה בנים של מגרשי כדורגל.

רויטל: כל הבנים, אם תרצי או לא תרצי, תמיד יהיו קשורים
לכדור.

תמר: מה באמת?

רויטל: מבטיחה לך, מילה שלי, ואת יודעת שעל מילה שלי אפשר
לסמוך.

תמר: כן. רק חבל שיש לי רגליים כאלה (עושה תנועה).

רויטל: רגליים? מי מסתכל בכלל על הרגליים?(מתקרבת), זה הידיים
שלך, כולם ירצו שיד כמו שלך תגע בהם....

(רויטל מסתכלת על היד שלה בפחד)

תמר: מה הבעיה?

רויטל: הטבעת שלי...

תמר: מה קרה לה?

רויטל: היא נעלמה.

תמר: היא נפלה ...כזה...

רויטל: מה את אומרת.

תמר: כזה...

רויטל: תלכי להסתכל אם הטבעת נמצאת שם ...אוי (מביטה בשעון)
ואל תחזרי מה שלא יהיה, תקחי את הטבעת איתך.... אני מוכרחת
לזוז, אם לא ראיתי  את אריאל עכשיו אז אני אראה אותו בערב
ובגלל זה אני צריכה להתארגן.

תמר: אאא... what?

רויטל:תזוזי נו קדימה, אני אדבר איתך היום בטלפון.

תמר: ביי

(תמר יוצאת בלי הכדור,רויטל ממשיכה לחפש בלהט, מבחינה בכדור)

רויטל: תמר, תמר.

(גותם, יוצא מהמחבוא שלו ניגש בבישנות אל רויטל, רויטל מרימה
את הכדור, מבחינה בו)

רויטל: שלום.... גותם....

גותם:  שלום.

רויטל: מה נשמע ?

גותם: ....

רויטל: מה  העניינים?

גותם: ....

רויטל: מה אתה עושה פה?

גותם: ......

רויטל: יש לך לשון?

גותם: (לאחר ביישנות יתרה) הכדור.

רויטל: הוא שלך?

(גותם מהנהן)

(רויטל מבוישת מוסרת לו את הכדור)

רויטל: קח.

גותם: תודה.

(מתכוון לצאת)

רויטל: תגיד גותם מה אתה עושה פה ?

גותם: מה את חושבת שאני עושה . כזה...?

רויטל:(מופתעת) שיחקת כדורסל?

גותם: לא,שיחקתי ביליארד.

רויטל: ראית אולי את אריאל?

גותם: לא.

רויטל: אתה יכול לעזור לי רגע?

גותם: איך? כזה....

רויטל:הטבעת שלי, שאריאל נתן לי, היא הלכה לאיבוד, חשבתי אולי
תעזור לי למצוא אותה.

גותם: בסדר.... כזה....

רויטל: תחפש שם טוב?

גותם: בסדר.

(רויטל וגותם מחפשים את הטבעת,לאחר חיפוש קצר גותם מוצא את
הטבעת)

גותם: א.... רויטל?

רויטל: מצאת אותה?

(גותם מראה לה את הטבעת)

רויטל: תודה, תודה! (מתנפלת עליו,מחבקת אותו ונותנת לו נשיקה
על הלחי, גותם מתפלא על כך)

רויטל: ביי גותם.

גותם: .......

(גותם עומד על הבמה, נוגע שוב ושוב בלחי המנושקת)

(אריאל חוזר, מתנשף)

אריאל: אתה בסדר?

גותם: ...

אריאל: גותם?

גותם:היא נישקה אותי.

אריאל: מי?

גותם: ר..רויטל.

אריאל: מה? רויטל ?שלי ?

(גותם מהנהן)

אריאל: איפה? בשפתיים?! עם הלשון?!? עם הפירסינג?!

גותם: פה (נוגע בלחי).

אריאל: אההה,אל תתלהב כל כך, זה שום דבר.

גותם: בכל זאת זו היתה נשיקה.

אריאל: היתה לה סיבה?

גותם: נדמה לי שזה בגלל שמצאתי לה את הטבעת.

אריאל: אם כך זה ברור- הנשיקה היתה הוקרת תודה על זה שמצאת את
הטבעת.
גותם: אבל בכל זאת זו היתה נשיקה!

אריאל: תתרגל לזה ומהר, נשיקות זה רק  חלק רגיל מחיי היום
-היום שלנו בחבורה, אתה מבין, נשיקה על הלחי בשביל אנשים כמונו
זה משהו רגיל, חלק ממוסכמות החברה שלנו, לא צריך להתלהב ממנה
כל כך .

גותם: אני מצטער, נדמה לי שזאת היתה הנשיקה הראשונה שקיבלתי
מאז הגן,נשיקה שלא באה מכיוון של אימא  או של דודה.

(אריאל צוחק- מתפקע)

גותם: מה אתה צוחק! זה היה וידוי אישי, אתה לא צריך לצחוק על
זה ! אני סומך עליך, בכלל לאן נעלמת לי עכשיו?

אריאל: הייתי חייב לזוז שהיא לא תראה אותי.

גותם: יש לכם בעיות? אתה לא אוהב אותה?

אריאל: אל תדאג לנו,לכל דבר יש סיבות, מניעים.

גותם: אתה והמניעים שלך, יש לך אולי עוד טיפ בשבילי, לשיעורי
בית?

אריאל: תזכיר לי מה היה הטיפ הקודם.

גותם: to speak english extra.

אריאל: נכון, הכלל הבא הוא: "אל תהיה אדיוט תהיה ידידותי"

גותם: אני, אדיוט? אני? לא ידידותי? למה אתה מרמז.

אריאל: זה רק השם של הכלל, שום דבר אישי....

גותם: מה זה אומר? לא להיות אדיוט ולהיות ידידותי ? מה קשה
בזה? אני לא אדיוט ודי ידידותי לסביבה.

אריאל: דבר ראשון, רק בשביל הידע האישי שלך, אתה לא יכול
להגדיר את עצמך מהסיבה הפשוטה שאתה לא מספיק אובייקטיבי בשביל
לעשות את זה,לכן משפט שיש בו הגדרה עצמית כמו -אני לא אדיוט-
היא פסולה בגלל שהשתמשת במילה -אני- חוץ מזה דבר שני החלק השני
של ידידותי לסביבה גם כן פסול מהבפנוכו שלו בגלל שהסביבה היא
דבר ענקי ולא יחסי לכן אי אפשר להגיד שאתה נחמד לכל הסביבה,כי
מה זה בעצם הסביבה? למשל דוגמא אמיתית שלך - ברגע שאתה לא נותן
למישהו להעתיק שיעורי-בית, לא משנה למה, זה אומר שאתה לא
ידידותי לחלק מסוים מהסביבה ולכן מה שאמרת זה דבר שאסור להגיד.
מובן?

גותם: מובן בהחלט....

אריאל: ועכשיו לכלל -שכשני חברים נפגשים אז הדבר הראשון שהם
עושים הם לוחצים ידיים,מתחבקים . אצל הבנות יש נשיקה על הלחי,
וכאשר יש מפגש בין זכר לנקבה הנוהג משתנה בהתאם לצד
הדומיננטי,הבנת?

גותם : ואז מה קורה?

אריאל: אז שואלים שאלות כמו -מה נשמע- ואז מתפתחת לה שיחה.

גותם: נשמע פשוט.

אריאל: אתה רוצה לתרגל?

גותם: בסדר.

אריאל: או.קיי אז אני אצא עכשיו ואחזור תוך שנייה, אני אשחק,
אתה יודע אומרים שיש לי כשרון משחק ואתה תלמד  טוב?

גותם: טוב, תיכנס מחדש.

(אריאל נכנס, גותם באופן מגושם סוטר לו בטעות ואז מוחץ אותו
בחיבוק)

אריאל: לא טוב,לא טוב בכלל, אתה מתנהג כמו דוב קומוניסטי.

גותם : סליחה, אני מצטער.

אריאל: לא נורא, זה קורה גם לטובים שמביננו... סתאם, צוחק.

גותם: אל תצחק עליי, חשבתי שאתה נחמד.

אריאל: בסדר,נתרגל שוב.

גותם: או. קיי.

(אריאל יוצא ונכנס שוב הפעם גותם לוחץ לו את היד ומחבק אותו
חיבוק ידידותי)

(לאחר התמהמהות קצרה)

גותם: מ....מה נשמע?

אריאל (משנה את התנהגותו): מעולה!

גותם: ל...למה? כ...כזה?

אריאל: אתה שומע...

גותם: כן.

אריאל: פגשתי מישהי.

גותם: כן.

אריאל: ממש יפה.

גותם: כן.

אריאל: תפסיק להגיד כן.

גותם: כן, ...סליחה.

אריאל: בכל אופן, הייתי כזה במרכז העיר ואז ראיתי אותה, ניגשתי
אליה והנה ש לי את המספר.

(מראה את היד)

גותם: מה?

אריאל: מספר טלפון.

גותם: איפה?

אריאל: תדמיין,גותם תדמיין.

גותם: אההה.

אריאל: תשתמש בדמיון שלך,הרי איברי התת-מודע שלך לא אמורים סתם
לקחת לך חלקים מהמוח.

גותם: מה?

אריאל: עזוב, זה מסובך מדי בשבילך,(ממשיך ב'הצגה') בכל אופן
היא היתה ממש נחמדה.

גותם: א... איפה פגשת אותה?

אריאל: סתם, במקרה באוטובוס.

גותם: מאיפה היא?

אריאל: מחוץ לעיר.

גותם: איך אתה יודע?

אריאל: לפי הקידומת של המספר שהיא נתנה לי.

גותם: ואיך קוראים לה?

אריאל: מעיין גלילי כלומר מעיין מהגליל, שם יפה לא?

גותם: מעיין מהגליל....

אריאל: לשם כזה לא הייתי מתנהג, שם עם יחוד כלשהו.

גותם: שמות, בשביל מה זה טוב? אינ שונא שמות, הלוואי שכולם היו
יכולים להגדיר אחד את השני בלי שמות, אם למישהו מסוים יש שם
מסוים זה אומר עליו משהו? למה השם מהווה את ההגדרה שלנו? אנחנו
לקבל כינויים, בכינויים על פי רוב ההגדרה תואמת את האישיות,
ויש לפרט את ההזדמנות להשפיע, בשמות לעומת זאת,ההורים הם אלו
שגוזרים גזר- דין התנהגותי לשנים!

אריאל: א....

גותם: השם לא אומר איזה בן-אדם מסתתר מאחורי ההגדרה, אין בכלל
קשר בין הבן אדם לבין השם שלו, למה מקשרים בינהם? ולמה מתרצים
שהשם הוא הקובע? אם לשני אנשים יש את אותו השם זה אומר שהם
זהים? שטויות! השם לא קשור לאדם.

אריאל: גותם, אין מה לעשות,זו החברה שבה אנו חיים, אני מוכרח
להגיד שהוחמאתי מאוד שהאמנת למשחק שלי, אין מישהי שאני מכיר
בכל אופן עם שם כמו מעיין גלילי, יש לי הרי את רויטל.

גותם: השם שלי הוא הגורל שלי.

אריאל: הוא לא! אתה רק צריך להבין איך הכל עובד ואז...

גותם: ואז מה?

אריאל: ואז הכל יעבוד!

גותם: מה זאת אומרת 'הכל יעבוד'?

אריאל: השאיפה האידיאלית!

גותם: ומהי אותה שאיפה אידיאלית.

אריאל: מצב שבו ברגע שתעבור את הדלת מהבית אנשים יבואו אליך,
אתה לא תבוא אליהם ושאף פעם,אבל אף פעם - לא תהיה בדד.

גותם: וחברה תהיה לי?

אריאל: על זה עוד צריך לעבוד כדי שהכל יעבוד! אבל עקרונית,
חברה זה כמעט חובה, כי אם יש לך אהבה, אין לך צרות מהצד ואתה
יכול להתמקד בנתיב לפופולריות.

גותם: אני לא רוצה להיות פופולרי, רק להראות כזה כדי שההיא
תסתכל עלי.

אריאל: תאמין לי, היא עוד תסתכל עלייך big-time.

גותם: אתה לא משכנע...

אריאל: בן אדם, מחר אני מארגן מסיבה -פיצוץ אצלי בבית,תבוא
יגיעו אנשים מכל העיר והרבה בנות יבואו ובטח גם ההיא שאתה לא
מוכן להגיד לי את השם שלה,אבל שיהיה... ואם תתנהג נורמלי
ותתלבש כמו שצריך הכל יעבוד-ידפוק כמו שעון.

גותם: כמו שעון הא?

אריאל: לא סתם שעון, שעון סווטש איכותי כמו בפירסומת.

גותם: אני לא יודע, יהיו שם אנשים שאני מכיר?

אריאל: בטח,בטוח,למה לא?

גותם: יש לי בעיה.

אריאל: מה עכשיו?

גותם: אני לא... לא יודע לרקוד.

אריאל: זה לא בעיה, אני אלמד אותך, תסתכל עליי ותעשה כמוני
(אריאל מתחיל לרקוד, גותם מחקה אותו אולם מקצין בתנועותיו)

אריאל: רגע, רגע, תרגע,לאן אתה בורח, אתה רוקד כמו ילד
שמרביצים לו.

גותם: אין כמו לשמוע ממך מחמאות...

אריאל: בבקשה, תקטין את התנועות, תעבוד יותר לאט,תהיה חופשי
אבל תשאר בפיקוח עצמי.

גותם: תהיה חופשי אבל תשאר בפיקוח עצמי.

אריאל: בוא ננסה עוד הפעם.

(אריאל מתחיל לזמזם שיר, וגותם רוקד וריקודו מתחיל אט-אט
להשתפר, אריאל מוחא לו כפיים, גותם מפסיק)

אריאל: טוב מאד גותם,באמת טוב מאד.

גותם: תודה, מה השעה?

אריאל: רבע לארבע.

גותם: אני חייב לזוז.

אריאל: אז אני אראה אותך מחר במסיבה?

גותם: כנראה שכן.

אריאל: תביא בגדים יפים.

גותם: אני אשתדל.

(גותם יוצא, אריאל בודק שאף אחד לא מסתכל, ומוציא חפיסת
סיגריות מהכיס)

אריאל: אם אני אעשה את זה אני אתחרט, ואם אני לא אעשה את זה
אני גם אתחרט, זה נראה תמים כזה, לבן. לבן זה הצבע שמסמל טהרה
איפשהו באיזשהו מקום בעולם? זה אומר שזה בעצם טהור, אבל מצד
שני יש בפנים כל מיני ניקוטינים למינהם שהם בצבע מגעיל... אז
מה שולט הקנקן או מה שיש בתוכו? אני לא יודע זה קשה להחליט.
כולם מעשנים ואני הרי חלק מכולם אז למה שאני לא אעשן? אני רוצה
להיות בריא להיות שחקן קולנוע וכדורסל מפורסם, אבל זה בלתי
אפשרי אם אני אקח שכטה לריאות. אבל זה סיגריה- חפיסה אחת למה
לא? זה לא צריך להזיק יותר מדי, או שכן? יכול להיות שזה כמו
טיפה ראשונה בזרם של מעיין שאחריה מגיע הזרם הגדול, זרם שמפסיק
רק אם יש בצורת. בצורת זה מוות- אני לא רוצה למות.
אבל בטח כולם לא רוצים למות גם כן.(מדליק את הסיגריה)
אחחח... טעם החיים.







קחו בד צייר ומכחול
קחו צהוב ירוק וסגול
ערבבו הכל
ויצא לכם משהו גדול
מערכה ב
תמונה א

( החדר של תמר- מיטה של ילדות קטנות, הרבה פיצ'פקס מפוזרים
בחלל, רויטל ותמר מתארגנות למסיבה)

רויטל: אני כל כך רוצה שהערב כבר יגיע,אני ממש מתה להיות עם
אריאל.

תמר: מתה?

רויטל: להיות בחיים עם אריאל שלי.

תמר: תהני.

רויטל: איך אני רואה את זה כבר בדמיון שלי- אני במסיבה של
אריאל, אנחנו עוברים אחד אחד ואומרים שלום, וכולם נחמדים אליי,
טוב תמיד נחמדים אליי, נחמדות זה דבר חיובי, אתה מצד אחד לא
חבר או מקורב אל הבן-אדם, ומצד שני אתה גם לא אויב שלו, מהווים
מעין פשרה- פרווה שכזו בין הקרבה לבין הסלידה, בעצם כל מי
שנחמד אליי הוא מכר שלי, זה אומר שיש לי הרבה מכרים. מכרים
נחמדים שאני מכירה!

תמר: תהני.

רויטל: מה יש לך היום?

תמר: אני חושבת.

רויטל: על מה את חושבת?

תמר: זה לא נראה לך משונה?

רויטל: מה? השחור עם הירוק?

תמר: לא, מה שאנחנו עושים כאן.

רויטל: תמר, להתלבש זה חלק מהפעולות שהאדם עושה מהרגע שהפפיס
שלו כוסה על ידי עלה תאנה, ככה שזה לא נראה לי משונה.

תמר: בעיני זה משונה.

רויטל: אז תצאי ערומה למסיבה, לבנות זה לא מפריע, הבנים לא
יתנגדו, היחידה שאולי יכולה לסבול זה את, בכל זאת לילה וקצת
קריר.

תמר: אבל השקעה כזאת, את לא חושבת שזה מוגזם?

רויטל: מוגזם, לא . לא יוצא מגדר הרגיל... כזה...

תמר: למה אני צריכה לקנות בגדים בהמון כסף... כזה...,כמעט כל
שקל שאני מקבלת אני מוציאה בשופינג.

רויטל: את לא היחידה, תאמיני לי.

תמר: נמאס לי ! אני רוצה ללבוש או לא ללבוש מה שאני רוצה, אף
אחד לא יכול להכריח אותי. בגד מה זה בגד? זה סתם חתיכת בד
שמישהו הגדיר אותה כיוקרתית והחליט להפוך אותה כחלק מחיי
היום-יום שלנו. לדוגמא ג'ינס- יש כל כך הרבה סוגים של ג'ינסים
ובעצם אנשים שוכחים שכל העסק הזה התחיל ...כזה... מליוויס שעשה
מכנסיים לכורי-פחם. כורי פחם! את מבינה ? אנחנו לובשים מדים של
כורי פחם. זה לא נוח הבד הזה... הוא עבה מדי, הרי זה היה מיועד
לגברים שמנים ומזיעים זה לא נותן מרחב כי זה הומצא הרבה לפני
הגומי! ואנשים לא ישנו הרי את היצירה הג'ינסית המופלאה הזאת,
זה הרי מסורת, מוסכמה, שאי אפשר לשנות. כולם חייבים ללבוש
ג'ינס, אבל אף אחד לא שם לב לכל האי-נוחות שזה נותן לרגליים,
כי זה ג'ינס, וצריך ללבוש ג'ינס אפילו אם הוא לא נוח, ומבליט
לך את התחת.

רויטל: זה לא מבליט לך שום תחת. על מה את מדברת?

תמר: למה צריך ללכת למסיבה הזאת?

רויטל: אם את לא רוצה ללכת את ממש לא חייבת.

תמר: אני רוצה, אולי הלילה זה יקרה.

רויטל: יקרה מה?

תמר: אולי הלילה אני אפגוש אותו.

רויטל: את מי?

תמר: את האביר על הסוס הלבן. הוא יזמין אותי לרקוד,ואני אסכים,
ונהיה חברים וכולם יאהבו אותי ואותו.

רויטל: יש לו שם, לאביר הלבן הזה?

תמר: לא.

רויטל: תמשיכי לחלום, אולי יום אחד תתעוררי ותביני שאין
אהבת-אמת.

תמר: איך את יכולה להגיד דבר כזה.

רויטל: אין אהבת  אמת.

תמר: אהבת אמת לא תוכל להמצא במקום שהיא איננה או שהיא אמורה
להיות, היא תמצא במקום שבו היא קיימת.

רויטל: פילוסופיה בגרוש...

תמר: אני מוכנה.

רויטל: בואי נזוז למסיבה.

(מצלצל הפלאפון של רויטל)

רויטל: הלו?

אריאל: ....

רויטל: מי זה?

אריאל:.....

רויטל: הלו? אני ממהרת.

אריאל: .....

רויטל: אם אין תשובה אז אני מנתקת.

תמר: מה קורה שם?

אריאל: אפצ'י!

רויטל: יופי, זה אתה.

תמר: אריאל?

רויטל:כן.

רויטל: אתה יכול להיות כזה מציקן לפעמים.

אריאל: סתם, טיפה משעמם לי אנשים עוד לא התחילו לזרום לפה.

רויטל:אתה רוצה שאני אבדר אותך?

אריאל: את לא בובה שלי, מה עשית היום?

רויטל: קניתי בגדים, התארגנתי לקראת המסיבה היום בערב כזה...

אריאל: סבבה אגוזים חמש you know like always

רויטל: כן.

תמר: נו בואי נזוז.

אריאל: את לבד?

רויטל: לא,אני עם... תמר.

אריאל: תמר?

רויטל: כן, היא באה איתי למסיבה.

אריאל: את מביאה אותה למסיבה?

רויטל: כן, יש לך בעיות?

אריאל: לא, אני סתם חושב the mouse & the donkey

רויטל: חושב מה?

אריאל: אם היא תוכל למצוא את עצמה פה.

רויטל: עם או בלי.

אריאל: מה?

רויטל: עם או בלי?

אריאל:אההה, לא הרבה אנשים מכירים אותה,זה רק לטובתה.

רויטל: אני לא יודעת, לא נעים.

אריאל: הזמנתי המון אנשים קוליים, היא יכולה לעשות פאדיחות, את
יודעת שהיא קצת שונה ומוזרה מאיתנו.

רויטל: נראה, אני אדבר איתה, אל תדאג.

אריאל: זה רק לטובתה.

רויטל: אני אראה אותך עוד מעט.

אריאל: love you.

רויטל: גם אני,ביי.

(מנתקת)

תמר: מה הוא רצה?

רויטל: שום דבר מיוחד.

תמר: הבנתי.

רויטל: הבנת מה? יש לך כוחות לקרוא מחשבות?

תמר: לא,רק לקרוא אנשים, ידעתי שיגיע הרגע הזה,ממש לפני היציאה
למסיבה, אריאל יתקשר ויבקש ממך שאני לא אבוא.

רויטל: איך את יכולה להגיד דבר כזה? האזניים שלי רגישות לדברים
שכאלה.

תמר: זה המזל שלי, אף פעם לא יהיו לי חברים אמיתיים.

רויטל: אני חברה שלך, ואת סתם מדברת שטויות, את תראי בעצמך ואת
באה איתי למסיבה, מה שאריאל ביקש זה שאני אהיה איתו,וזה אומר
שאני לא אוכל להיות גם איתך, הבנת?

תמר: אז לבוא או לא לבוא?

רויטל: תבואי מה כבר יש לך להפסיד?

תמר: זמן.

רויטל: בנק הזמן מתמלא מחדש כל 24 שעות, כך שאת צריכה לבוא, לא
יזיק לך לרשום בקורות החיים שלך נוכחות אחת לפחות במסיבה.

תמר: אני אבוא.




תמונה ב

( בכניסה למסיבה,במה מחולקת בצורה שבה נראה גם החוץ של המסיבה
וגם הפנים אך בצורה שלא גונבת את הפוקוס, אריאל עומד, משתעשע
בקופסת הגפרורים שלידו,אנשים בתוך המסיבה רוקדים, אבל הם נראים
מעומעם, גותם מגיע- לבוש בגדיים מאד לא אופנתיים)

אריאל: שלום גותם, מה נשמע?

גותם: בסדר.

אריאל: בגד חדש?

גותם: כן. איך אתה יודע?

אריאל: לפי זה (תולש את התווית מהחולצה)

אריאל: הקדמת.

גותם: כן, יש לי מין הרגל שכזה....כזה.

אריאל: לפי דעתי,איחורים עדיפים, לא איחורים דראסטיים, ולא
איחורים של שתיים- שלוש דקות, איחורים אופנתיים...כזה. בגלל
שככה אתה מגיע למקום שאתה מגיע אליו ישר בזמן ולא צריך את כל
ההכנות המוזרות האלה כמו בדיקת נוכחות ושלומים למינהם.

גותם: חשבתי ששלום זה דבר שהוא חובה לעשות.

אריאל: כן, אבל לא תמיד, זאת אומרת יש אנשים שעדיף שלא להגיד
להם שלום בטקס המיוחד הזה, זאת אומרת עדיף לדבר איתם ישר
לעניין, אבל עזוב, אתה צריך להכיר את האנשים לפני שאתה בוחר
בגישה שלך- אם להגיד שלום או לא. אתה צריך ללמוד לקרוא אנשים.

גותם: לקרוא? מה זה עיתון?

אריאל (צוחק): אתה צריך לדעת להכיר את הבן-אדם שאתה רוצה
להתחבר איתו, כדי שלא יהיה בינכם "קצר".

גותם: קצר? מה זה חשמל?

אריאל (צוחק): לא קצר, זה אומר חוסר תקשורת בינך לבין עוד
מישהו.

גותם: אז איך אני "קורא מישהו"

אריאל: אתה פשוט מאד, מסתכל עליו ומתרגם את ההתנהגות שלו במוח
שלך, וככה אתה יכול לנתח...

גותם: לנתח? מה הוא חולה?

אריאל: אתה מוכן להפסיק להפריע לי? תודה. לנתח את האופי שלו
ולהתקרב אליו.

גותם: איך להתקרב אליו?

אריאל: אם אתה קורא אותו נכון, אתה יכול להתנהג בצורה שהוא
יוכל להתחבר אליה,ואז... בום!- יש לך חבר חדש.

גותם: זה אומר שאני לא אהיה אני בזמן שאני מתחבר אליו.

אריאל: זה רק חיבור ראשוני...

גותם: חיבור ראשוני? מה זה אינטרנט.

אריאל: ואז אחרי זה תהיו חברים יותר טובים- תצ'וטטו ביחד הרבה-
והוא יכיר אותך יותר טוב, ויחליט אם הוא רוצה להשאר איתך
בקשר.

גותם: איך מנתקים קשר?

אריאל: פשוט מפסיקים להיות ביחד, ויש ניתוק.

גותם:אז איך קוראים אנשים?

(נשמעים קולות מבחוץ)

אריאל: בוא, אני אראה לך.

(נכנס מיכאל - נער חולמני, הוא מוצא את אריאל האחד מהסיורים של
העיניים שלו ונוהג בטקס ה"שלום " שפורט כבר קודם)

מיכאל: שלום אריאל.

אריאל: שלום.

מיכאל: שלום...

גותם: שלום.

מיכאל: השם שלך, קצת ברח לי...

גותם: גותם.

מיכאל: כן,גותם איך יכולתי לשכוח?

גותם: ......(מובך)

אריאל: מה שלומך מיכאל?

גותם: כן,מה שלומך?

מיכאל: הכל בסדר, הכל בסדר, איך אתה?

אריאל וגותם ביחד: בסדר.

מיכאל: אני שמח.

אריאל וגותם ביחד: גם אני.

מיכאל: אני נכנס.

אריאל: תהנה.

(מיכאל נכנס, מתערה ברוקדים, בצורה החולמנית- מיוחדת שלו)

אריאל: נו?

גותם: מה?

אריאל: איך אתה קראת אותו?

גותם: איך אתה קראת אותו?

אריאל: אני שאלתי קודם.

גותם: הוא, איך אני אגיד, יש לו מין בעיה ב...

אריאל: ב....

גותם: בריכוז.

אריאל: יפה, ומה זה אומר.

גותם: זה אומר שהוא לא כל כך מרוכז, ושקשה ליצור איתו קשר.

אריאל: יפה,ומה עוד?

גותם: יש לו בעיה בזיכרון.

אריאל: איך אתה יודע?

גותם: לפי זה שהוא לא זכר אותי, למרות שהוא איתי בכיתה.

אריאל: אתה יודע, מיכאל הוא מהסוג של האנשים החולמניים האלה,
שיש להם הרבה מה לתרום לאחרים מכל הבחינות, אבל בגלל שהם
סובלים מבעיית שיכחה ענקית, הם הורסים לעצמם. בן אדם כמו מיכאל
גורם לנו האחרים להסתכל על החיים מנקודת מבט עמוקה יותר, כלומר
מיכאל הזה בטח יש לו הרבה לתרום לנו, מבחינה חברתית -רעיונית
בטח הוא נורא יצירתי וכותב שירים, אבל בגלל שהוא מעופף אנחנו
לא קרובים אליו ולא מוצאים את האוצר שיש בתוכו.

גותם: אבל אמרת קודם שצריך למצוא את הדרך כדי להתחבר עם
מישהו.

אריאל: כן, אבל אצל מיכאל אין בכלל נקודת גישה, ככה שאי אפשר
להתחבר אליו.

גותם: או.קיי.

אריאל:  איך שלא יהיה, תיכנס למסיבה, תנסה להנות, ולמצוא
בנות...

גותם: אני פוחד.

אריאל: אין לך מה לפחד, אני ניסיתי לעזור לך- עכשיו הכדור הוא
בידיים שלך.

גותם: טוב.

(גותם נכנס למסיבה, מתערה בצורה מלאכותית בחוגגים)

(מגיעות רויטל ותמר)

אריאל: היי ממי (נשיקה ארוכה, תמר מחכה- משתעלת)

אריאל (מנקה את השפתיים): היי תמר.

תמר: שלום.

אריאל: טוב לראות אותך.

רויטל: בוא ניכנס למסיבה.

אריאל: אני אחרייך,תמיד.

רויטל: אני נהנית איתך.

אריאל: ואני איתך.

תמר: רויטל...

(רויטל נמשכת עם אריאל למסיבה)

תמר: רויטל?

(תמר נשארת בחוץ, בפנים יש מוזיקת סלואו,ריקודים)

תמר: איך ידעתי, שזה מה שיקרה לי, איך שנגיע היא תלך עם אריאל
ואני אשאר לי, לבד. אני  לא טיפוס בודד, לפחות ככה נדמה לי,
אני לא חושב שאני בודדה יש לי חברות, אולי לא הרבה כמו שיש
לאריאל, אבל בהחלט אי אפשר להגיד עליי שאני גלמודה. אז למה אני
מרגישה לבד? לבד זו הרגשה עצובה, הרגשה מאד לא אמיתית, אני
חושבת שאני מוקפת בעוד אנשים, בגלל זה אני מדברת לעצמי, אבל
בעצם כלפי חוץ אני נמצאת פה רק עם עצמי. (נשמע רעש מהמסיבה)
אבל שם יש מסיבה, ואני לא רוצה להיות לבד- אני רוצה להיות
במסיבה.

(תמר נכנסת למסיבה, חלל המסיבה משתלט לאט לאט על הבמה כולה()

(האנשים במסיבה נעצרים פתאום בפריז, חוץ מגותם ותמר, גותם מבקש
מתמר לרקוד איתו, תמר מסרבת, גותם מנדנד, תמר יוצאת החוצה,
גותם אחריה)

גותם: תמר?.

תמר:(במבוכה) כן.

גותם: למה את לא רוצה לרקוד איתי?

תמר: אני לא יודעת.

גותם: למה?

תמר: אני לא יודעת.

גותם: אבל...

תמר: גותם, אני לא רוצה לרקוד איתך.

גותם: אני חושב שאני מבין.

תמר: מבין מה?

גותם: למה את לא רוצה לרקוד איתי.

תמר: באמת, הצלחת לחדור לתוך חוסר ההגיון שנמצא אצלי במוח.

גותם: זה בגלל שאני גותם.

תמר: על מה אתה מדבר?

גותם: את לא רוצה לרקוד איתי בגלל שאני גותם. זה כל כך ברור,
צריך בסך הכל רק להגיד את זה, אני לא לרמה שלך, אני לא ברמה
שלך, אני ברמה מתחתייך, רמה שאת מתרחקת ממנה, ושאת לא רוצה
שיחשבו חס וחלילה שאת חלק ממנה.

תמר: על מה אתה מדבר?

גותם: אני מבין, את מנסה להיות נחמדה, זה לא יעזור לך, אני
יודע טוב טוב מה מתבשל אצלך במוח ברגעם אלה ממש- את חושבת
לעצמך ' איזה חנון' 'מתי הוא כבר יעזוב אותי בשקט', אל דאגה
מיד אני הולך רק רציתי להגיד לך את זה.

תמר: אבל גותם, מה עשיתי לך?

גותם: לא הסכמת לרקוד איתי.

תמר: אבל זה רק ריקוד.

גותם: נכון מאד.

תמר: לך תזמין מישהי אחרת לרקוד.

גותם: את רק מוכיחה את מה שאמרתי.

תמר: שאני מתנשאת?

גותם: בדיוק.

תמר: אתה יודע מה גותם? בוא נרקוד!

(חוזרים לחלל המסיבה- הפריז הכללי נפסק)

(רויטל מבחינה בבן הזוג החדש של תמר לוקחת אותה מהר החוצה)

(הפריז הכללי חוזר)

רויטל: מה את עושה?

תמר: אני רוקדת... כזה...

רויטל: למה איתו?

תמר: למה לא?

רויטל: למה כן?

תמר: כי הוא הזמין אותי לרקוד, ולא היה לי בן זוג אחר.

רויטל: הבנתי, כלומר הוא מעין ברירת מחדל .... כזה.

תמר: בדיוק.

רויטל: יופי.

תמר: למה?

רויטל: את יודעת, גותם הוא לא שיא הפאר בלשון המעטה.

תמר: מה איכפת לי, אני רק רוקדת איתו.

רויטל: חבל שלא התייעצת איתי.

תמר: אני מרגישה שלמה עם ההחלטה, טוב אני רוצה לחזור לשם, בכלל
מה איכפת לך? לכי לאריאל.

רויטל: אם את מתכוונת ליצור קשר המשכי עם הגותם הזה  תתייעצי
איתי טוב.

תמר: ' הגותם הזה'?

(רויטל ותמר חוזרות למסיבה)

(רוקדים)

( אריאל יוצא עם גותם מהמסיבה)

אריאל: כל הכבוד כזה...

גותם: על מה אתה מדבר?

אריאל: הזמנת את תמר לרקוד.

גותם: כן, אתה יודע היא די מוצאת חן בעיני.

אריאל: אני שמח.

גותם: אני קצת מודאג, קודם ראיתי את רויטל יוצאת ומדברת איתה.

אריאל: ולמה אתה מודאג?

גותם: כי היא קצת כעסה עליה, ותמר קצת נראתה מבויישת.

אריאל: זה רק בראש שלך.

גותם: אני מקווה, הייתי רוצה שתעזור לי.

אריאל: אתה מתכוון שאני אמשיך לתת לך טיפים, הפעם בנושא תמר.

גותם: כן.

אריאל: או.קיי. החוק הזה הוא די פשוט, הבעיה איתו היא שאין לו
היגיון כלשהו.

גותם: ומה החוק?

אריאל: רגע, אני מגיע לזה, החוק הוא ככה - הבן תמיד אבל תמיד
משלם .

גותם: אבל למה?

אריאל: אמרת לך שאין היגיון, פשוט ככה הבן תמיד משלם.

גותם:מה אין לבנות כסף לשלם על עצמן?

אריאל: זה יותר מעשה של כיבוד וגם של אדיבות, כדי להראות לבת
הזוג שאתה רוצה אותה ומוכן שלם בשבילה.

גותם: זה לא קצת יקר? החוק הזה?

אריאל: אחרי כמה זמן מתרגלים, זה לא כזה סיפור.

גותם: אבל איך אני אזמין אותה לצאת?

אריאל: זה לא כזה סיפור, פשוט תשאל אותה אם הוא רוצה לעשות
משהו מתישהו, לא נראה שהיא תתנגד, אחרי הכל - רקדתם.

גותם: אתה צודק.

אריאל: קדימה גותם אתה יכול לעשות את זה.

גותם: אני אכנס עכשיו לחדר ואבקש ממנה לצאת ואז אני אשאל
אותה.

אריאל: בהצלחה.

(אריאל וגותם חוזרים לחלל המסיבה)

(רוקדים, יוצאים גותם ותמר)

גותם: תמר?

תמר: כן?

גותם: את רוצה מחר בערב ללכת לבלות כזה... באיזשהו מקום...
כזה...?

תמר: כן.

גותם: יופי! אז אני אדבר איתך מחר.

( תמר חוזרת למסיבה, גותם יוצא מהבמה)








לתכשיט יופי נשגב
ערכו שווה יותר מזהב
אך בעצם זהו עדי-שווא
מפני שזהבו מהול ומעורבב
מערכה ג
תמונה א

(מגרש הכדורסל, תמר וגותם נכנסים כל אחד מכיוון אחר)

גותם: היי תמר, מה שלומך ...כזה...

תמר: היי גותם, אני בסדר...כזה...

גותם: נחמד ... כזה...

תמר: כן...כזה...

גותם: אולי נשב...

תמר: בסדר... כזה...

גותם: הכל בסדר אצלך?...כזה...

תמר: אני חושבת שזה מקום נחמד...כזה.

( נכנס מיכאל)

מיכאל: שלום תמר.

תמר: היי מיכאל... כזה...

מיכאל: מה את עושה פה?

תמר: אני עם גותם.

מיכאל: מי?

תמר: גותם.

גותם: אני גותם.

מיכאל: נעים מאד.

תמר: אתם לא מכירים?

גותם: אני מכיר אותך.

מיכאל: אני לא מזהה.

גותם: לא נורא, לפעמים גם אני לא מזהה את עצמי... כזה...

מיכאל: אם אתה אתה אומר אז אתה בטח יודע על מה אתה מדבר, כי אם
לא היית יודע על מה אתה מדבר אז לא היית אומר ובכלל כל אמירה
מצדיקה בטחון כי בלי בטחון אין אמת באמירה ואמירה בלי אמת זה
פשוט לא בא בחשבון.

גותם: אההה.

תמר: יפה אמרת מיכאל.

מיכאל: תודה, אתם יושבים כאן.

גותם: כן, כנראה ...כזה.

מיכאל: תסתכלו על הנוף, הנוף פה הוא משהו-משהו.

תמר: נראה... כזה...

מיכאל: אני חייב לזוז, תהנו כזה.

( מיכאל יוצא)

תמר: מיכאל הזה, קצת מעופף ...כזה...

גותם: כן...כזה...

תמר: אההה ...כזה.

גותם: די! למה אנחנו אומרים כל הזמן כזה...

תמר: כי ככה... כזה.

גותם: חייבים להפסיק עם זה כזה...

תמר: נכון.

גותם: אני שמח שאת מסכימה .

תמר: אני מסכימה, אבל למה בעצם?

גותם: כי.

תמר: כי מה?

גותם: כי זה טיפשי.

תמר: טיפשי?

גותם: זה לא נראה לך מפגר, להוסיף אחרי כל משפט את המילה
כזה...
תמר: זה די טיפשי.

גותם: נכון.

תמר: אבל כולם מדברים ככה.

גותם: אבל זה טיפשי.

תמר: אבל כולם מדברים ככה.

גותם: אבל זה טיפשי,כולם מדברים באופן טיפשי.

תמר: אבל כולם מדברים ככה.

גותם: אז מה אם כולם מדברים ככה,זה אומר שאני גםחייב להראות.

תמר: להשמע.

גותם: סליחה, להישמע טיפש? אם כולם יקפצו מהגג אז שגם אני
אקפוץ, מה ההגיון שיש בזה, אני לא מבין,למה לעשות משהו בגלל
ש'כולם' עושיםאותו,למה אני חייב לעשות דברים לפי איך שכולם
עושים,מה? אני לא יכול להחליט מה שאני עושה בלי להיות מושפע
מאחרים, אני לא יכול להיות מקורי במעשים שלי? למה? למה להיות
קוף? למה ללכת אחרי העדר?

תמר: כי כשאתה בתוך העדר אתה לפחות יודע לאן אתה הולך.

גותם: אבל אני לא רוצה לדעת מראש לאן אני הולך, אני רוצה לתת
למשב הרוח להוליך אותי.

תמר: אבל זה מסוכן להיות לבד.

גותם: אני לא חייב להשאר לבד, אפשר גם בן או בת זוג.

(חושך, גותם ותמר יוצאים, אריאל נכנס)

אריאל: אני צריך לחשוב על זה- להגיד או לא להגיד. אני מעשן.
אני מע-שן. אני       מ-ע-ש-ן.  מעשן סיגריות, כמובן. סיגריות
זה לא בריא אבל זה לא נורא כל כך, הרבה אנשים מעשנים סיגריה
ולא קרה להם כלום... עדיין. בכל זאת סיגריות זה עדיין לא סמים,
אז למה צריכה להיות בעיה עם רויטל? היא תבין.

(רויטל נכנסת)

רויטל: אריאל.

אריאל: היי.

רויטל: קראת לי.

אריאל: כן.

רויטל: מה קרה?

אריאל: אני צריך להגיד לך משהו.

רויטל: אוי, ידעתי שזה יבוא.

אריאל: את מבינה למה אני מתכוון.

רויטל: אני חייבת להגיד את זה.

אריאל: על מה את מדברת?

רויטל: אתה רוצה להפרד, נכון? זה העניין?

אריאל: מה? מה פתאום?

רויטל: אז בשביל מה קראת לי.

אריאל: יש לי משהו חשוב להגיד לך.

רויטל: ואתה לא רוצה להפרד.

אריאל: לא,אני אוהב אותך.

רויטל: אז תגיד.

אריאל: או.קיי this is a little bit hard for me

רויטל: מה הבעיה איתך, אתה חולה או משהו כזה?

אריאל: לא, עדיין לא.

רויטל: מה זאת אומרת?

אריאל: אני מעשן.

רויטל: מה? למה? בגיל כזה?

אריאל: אני יודע שזה לא טוב.

רויטל: אבל אנחנו רק בכיתה ט' למה להתחיל מגיל צעיר כל כך?

אריאל: גם ככה, אני אעשן, כי אמא שלי מעשנת, והריאות שלי גם
ככה נהרסו מרוב עישון פאסיבי, אז מה הבעיה בעצם?

רויטל: אני אוהבת אותך, אבל אתה מעשן.

אריאל: מי שמעשן הוא מנודה.

רויטל: לא, אבל אריאל,זה מוקדם בשבילך, תפסיק עם הסיגריות
לבינתיים.

אריאל: אבל,זה לא מפריע לי, ואפילו די מנעים- מרגיע אותי.

רויטל: אריאל, אני רוצה שלא תעשן.

אריאל: יש לך סיבה?

רויטל: זה לא בריא.

אריאל: הבריאות לא עומדת אצלי בראש סדר העדיפויות.

רויטל: ואיפה אני עומדת.

( פריז לרויטל)

אריאל: אני לא מבין, אני לא מבין, מה העניין שלה לקבל את זה
שאני מכניס עשן לריאות מדי פעם, זה לא כזה סיפור, כמעט כל
אוכלוסית העולם מעשנת, אז למה שאריאל לא יעשן, רויטל תתרגל, עם
הזמן.

(רויטל משתחררת, אריאל נכנס לפריז)

רויטל: למה הוא עושה זה, למה הוא פוגע בעצמו, זה לא בריא, למה
הוא לא מבין, אני רוצה רק בטובתו, חבל שהוא עושה את זה, אני
יודעת שאני לא מסכימה שהחבר שלי יעשן, ממתי אנשים בכיתה ט'
מעשנים, אף אחד מכולם לא עושה את זה.

(אריאל משתחרר מהפריז, מסתכל לרויטל בעיניים, אריאל יוצא)

רויטל: שילך, אני אדבר איתו אחר כך והוא ישלים איתי, אין לו
ברירה הוא יצטרך לוותר על הסיגריות בשביל להשאר איתי והוא הרי
חייב להשאר איתי.

( מגיע גותם)

רויטל: היי גותם.

( מתקרבת עליו כדי לתת לו נשיקה על הלחי, גותם לא מבין, רויטל
במבוכה)

גותם: היי רויטל, מה זה היה?

רויטל: מה היה?

גותם: ההתקרבות הפתאומית שלך אליי.

רויטל: סתם, רציתי לתת לך נשיקה, לא צריך עניין,אתה יודע.

גותם: כן, אחרי הכל זו רק נשיקה.

רויטל: מה אתה עושה פה?... כזה...

גותם: חוזר הביתה.

רויטל: מאיפה?

גותם: ליויתי את תמר הביתה.

רויטל: הבנתי, מה קורה בינכם.

גותם: כלום.

רויטל: אתה בטוח... כזה...

גותם: שאלת מה קורה בינכם, בינכם זה כולל אותי ותאמיני לי שאני
יודע מה קורה איתי.

רויטל: הבנתי... כזה...

גותם: מה הבנת?

רויטל: קרה משהו... ואתה לא רוצה לספר... כזה...

גותם: לא קרה כלום...

רויטל: אתה בטוח...

גותם: כן!

רויטל: אז למה אתה מסמיק?

גותם: אני,מסמיק? לא נכון.

רויטל: די,תודה ונגמור עניין- אתה ותמר חברים.

גותם: אבל אנחנו לא! אנחנו אפילו לא ידידים.

רויטל: כמה שעות, אתה מעריך, דיברתם כבר?

גותם: משהו כמו שלוש שעות סך הכל.

רויטל: זה מספיק.

גותם: מספיק למה?

רויטל: להגדיר אתכם כידידים.

גותם: אני מקווה שאת צודקת.

רויטל: ידעתי שיש כאן איזשהו, רעיון מוסווה שכזה.

גותם: איזה רעיון, על מה את מדברת?

רויטל: אתה רוצה אותה... נכון... כזה...

גותם: אני אמרתי את זה?

רויטל: לא, אבל רק רמזת.

גותם: אני, חושב שאני אלך הביתה, ביי.

רויטל: ביי גותם (צוחקת)... כזה...

(גותם יוצא)

רויטל: תמר תשתגע מצחוק כשהיא תשמע את זה- גותם אוהב אותה,
גותם אוהב אותה, מצחיק, מאד מצחיק, צריך להגיד את זה לתמר.

( רויטל מוציאה פלאפון, מחייגת, תמר מופיעה בצד השני של הבמה,
מרימה שפופרת)

תמר: הלו?

רויטל: שלום.

תמר: היי מה נשמע?

רויטל: אני סבבה.

תמר: מה קורה?

רויטל: את לא תאמיני.

תמר: הוא לא נפרד ממך?

רויטל: מי?

תמר: אריאל.

רויטל: לא קשור.

תמר: אז למה את כזאתי אנגרטית.

רויטל: פגשתי את החבר שלך.

תמר: אין לי חבר.

רויטל: תפסיקי לשחק אותה.

תמר: אני לא משחקת שום דבר.

רויטל: גותם.

תמר: מה איתו.

רויטל: חבר שלך.

תמר: לא נכון.

רויטל: כן נכון.

תמר: הוא אמר את זה?

רויטל: הוא גם ניסה להכחיש, אבל העמדתי אותו במקומו.

תמר: אבל רויטל, אנחנו לא חברים.

רויטל: בסדר.

תמר: באמת שלא...

רויטל: אני באה אלייך עכשיו, ונדבר על זה.

תמר: אל תבואי אליי, לפחות לא עכשיו (מנתקת את הטלפון).

רויטל: הלו? תמר? חברה של גותם... (צוחקת)

(רויטל מפסיקה לצחוק לאט לאט)

רויטל: (בלחש) אריאל!

( רויטל יוצאת)

(מיכאל נכנס)

מיכאל: מה קורה פה? תמר חברה של גותם? אריאל ורויטל נפרדים?
אריאל מכור לסמים? רויטל מכורה לאלכוהול? כולם מדברים על זה
עכשיו, אני לא חושב שיש מישהו שלא שמע, ראה, הריח שמשהו מסריח
קורה כאן, אבל מה מקור הריח, אני חושב שכל הליחשושים האלה
התחילו מהרגע שגותם התחיל להתערב במה שקורה כאן. אבל אני זה
אני ובטח לכל אחד אחר יש את המסקנות שלו..., חייזרים, חייזרים
צריכים לנחות הלילה על כדור הארץ, הם יכולים לכבוש אותנו! ואז
נהיה משועבדים למה שהמאסטר חייזר יגיד לנו לעשות... ואז כולם
יעשו את אותו הדבר, רגע, זה לא מה שקורה עכשיו? נכון מיכאל. מה
שקורה עכשיו קורה מתוך בחירה.

( אריאל נכנס)

מיכאל: מה שלומך רווק.

אריאל: אני לא רווק, עדיין, ותגיד לכולם שאני ורויטל עדיין
ביחד, הבנת!

מיכאל: כן, פשוט שמעתי שמועות שנפרדתם.

אריאל: אלה לא שמועות נכונות, הבנת!

מיכאל: כן.

אריאל: מה אתה עושה פה?

מיכאל: אני לא יודע.

אריאל: אתה יכול בבקשה ללכת, יש לי פגישה עם מישהו.

מיכאל: בסדר, אני זז.

( מיכאל יוצא, נכנס גותם עם כדורסל בידו)

( ה'טקס' הקבוע... )

גותם: היי אריאל, בשביל מה קראת לי.

אריאל: אני צריך להתייעץ איתך... כזה... וגם לשחק ...כזה...

גותם: יופי, אני אוהב כדורסל ואם לומר את האמת, גם אני צריך
להתייעץ איתך.

אריאל: תתחיל אתה.

גותם: לא, תתחיל אתה.

אריאל: המקרה שלי יותר קשה, אני נותן לך את כבוד.

גותם: תגיד, מה כדי לי לעשות עם תמר?

אריאל: עם תמר?

גותם: אתה יודע, אני רוצה שנהיה חברים, אבל עכשיו המצב הסתבך,
יותר מדי אנשים מלחששים סביבנו שאנחנו חברים שבעצם אנחנו לא,
עדיין, ואני לא יודע איך להתמודד עם זה, איך לפתח את הקשר
איתה, אני חושש שהיא מתחילה להרתע מרעיון של קשר איתי, בגלל
השמועות האלה, מה לעשות?

אריאל: תמשיך, כמו שפעלת עד עכשיו, שהשמועות ימשיכו ובסוף תמר
תהיה חייבת להכנע לשמועות להיות חברה שלך, זאת אומרת שתמשיכו
את אותו קשר כמו שהיה לכם עד עכשיו והחברה תפתח לכם אותו.

גותם: אבל אני רוצה שאני והיא נפתח את הקשר, בלי מעורבות של
החברה.

אריאל: come on! זה כבר עבר ממזמן, אנחנו כבר לא בתקופת האגדות
הרומנטיות.

גותם: אז להמשיך כרגיל, ומבחוץ הכל יסתדר.

אריאל: כן.

גותם: אז מה הבעיה איתך, תן לי לנחש- בעיה עם רויטל.

אריאל: כן.

גותם: מה קרה?

אריאל: התחלתי לעשן, והיא לא אוהבת את זה.

גותם: היא נתנה לך אולטימטום?

אריאל: עדיין לא, אבל כנראה שזה בדרך.

גותם: לא נשמע טוב.

אריאל: בחייך.

גותם: למה בכלל, אתה צריך עצה ממני.

אריאל: להגיד את האמת?

גותם: את האמת ורק האמת.

אריאל: אתה חכם ויכול לנתח עניין לגופו בצורה רצינית
...כזה...

( גותם בפריז)

אריאל: ואתה לא תספר כלום לחברים שלי ולרויטל כי אתה רכיכה.

(גותם משתחרר מפריז)

גותם: תודה, טוב לדעת שאתה מעריך את הצדדים הטובים שבי.

אריאל: אז מה אתה אומר.

גותם: למה התחלת בכלל לעשן?

אריאל: לא יודע, פשוט התחלתי ועדיין לא ראיתי סיבה להפסיק.

גותם: עד שרויטל גילתה... איך היא גילתה?

אריאל: אני סיפרתי לה ...כזה...

גותם:והיא לא אהבה את זה?

אריאל: בלשון המעטה.

גותם: למה?

אריאל: אתה יודע, לא בריא לעשן, והיא דואגת לבריאות שלי, וחוץ
מזה היא דואגת לעצמה, הרי אסור שהחבר שלה יעשן, כי אף אחד לא
מעשן...

גותם: ובאמת אתה היחיד שמעשן.

אריאל: יש עוד כמה, אבל הם לא פופלרים כמוני וכמו רויטל.

גותם: אז היא יותר דואגת לרושם מאשר לשלומך.

אריאל: היא דואגת גם לרושם וגם לי באותה מידה.

גותם: אני לא יודע מה להגיד.

אריאל: עדיף לי להפסיק לעשן בשביל רויטל או לוותר על רויטל
בשביל הסיגריה.

גותם: הסיגריות, זה משהו עקרוני אצלך?

אריאל: לא הכרחי אבל רצוי - כי זה בעצם לא מזיק לי.

גותם: ורויטל?

אריאל: מה איתה?

גותם: אתה אוהב אותה?

אריאל: אני חושב שכן.

גותם: תמצא בליבך את התשובה, רוצה משחק?

(מתחילים לשחק, לאט לאט גותם מתחיל לשחק עם עצמו ושרוי במן
תנועה מונוטונית)

אריאל: אני חושב שמצאתי את התשובה.

(חוזר לשחק עם גותם והם ממשיכים לשחק)




תמונה ב

( בחדר של תמר, רויטל נכנסת מודדת בגד)

רויטל: אני חושבת שזה יתאים לי.

תמר: אבל זה הבגד שלי.

רויטל: נו בחייך, זה ממש כמו של אחי.

תמר: אין לך אח, ותפסיקי לדבר ככה.

רויטל: איך... כזה...

תמר: כן!

רויטל: את מרוגזת עליי?

תמר: כן.

רויטל: הרבה או מעט?

תמר: את פה לא? זה אמור להגיד משהו.

רויטל: זה אומר לי שאת כועסת ומוכנה להשלים.

תמר: אני עדיין לא אמרתי שום דבר על להשלים, אני רק רוצה
לשמוע, מה לעזאזל גרם לך להפיץ ברבים שאני וגותם חברים למרות
שגם אני וגם הוא הכחשנו ובעצם זה גרמת לי להסתכסך עם מישהו
שהיה יכול להיות ידיד טוב שלי- גותם.

רויטל: את בעצמך אמרת, ידיד טוב- השלב שממש לפני החברות...
כזה...

תמר: תפסיקי להגיד שאנחנו חברים.

רויטל: אין מה לעשות, הרוב הכריע.

תמר: תצאי מפה, את מעצבנת אותי.

רויטל: את מגרשת אותי?

תמר: כן, החוצה עכשיו.

(רויטל מוצאת החוצה על ידי תמר)

תמר: די! נמאס לי מכל הריכלולים האלה, חסרי התוכן, למה הם
עושים לי את זה, מה עשיתי להם,למה כולם מדברים עליי ולא
מאמינים לי... כולם כאלה רעים אליי ואל גותם. מי אשם בזה?
רויטל אשמה! היא הסיתה את כולם נגדי, זאת אומרת שמי שאשמה זה
רויטל ולא כולם, כולם רק הלכו בשבי אחרי מה שרויטל אמרה להם,
רויטל הזאת, מנהיגה אותם והם כמו בובות שלה עושים מה שהיא
אומרת להם לעשות ומאמינים במה שהיא אומרת להם. אין להם חשיבה
עצמית? אין להם חוט-שידרה? כנראה שלא.

( נכנס גותם)

גותם: אפשר להכנס?

תמר: כן.

גותם: מה נשמע? חברה שלי?

תמר: אני לא חברה שלך.

גותם: אני יודע,אני סתם צוחק.

תמר: אותי זה לא מצחיק, שאנשים אחרים קובעים לי את החיים.

גותם: זה רק בצחוק, אל תקחי את זה קשה.

תמר: אבל הם גורמים לי לקחת את זה קשה.

גותם: ככה הם, צריך לחיות עם זה.

תמר: אני לא יכולה לחיות עם זה.

גותם: ואת חושבת שאני יכול?

תמר: אני חושבת, שמה שקורה פה כל כך לא בסדר שאני ואתה צריכים
לריב.

גותם: הם כאלה, אי אפשר לשנות אותם.

תמר: אפשר לשנות אותם.

(תמר מתקרבת לגותם, הם מתנשקים)

גותם: מה את עושה?

תמר: אני מנשקת אותך.

גותם: למה?

תמר: כי אני נורא מחבבת אותך.

גותם: אבל זה אומר שאנחנו חברים.

תמר: אני יודעת.

גותם: ואם אנחנו חברים,אז כולם צדקו?

תמר: מה איכפת לך מהם, בוא נשאר ביחד.

גותם: מה קורה פה?

תמר: אנחנו חברים -רישמית.

גותם: את בטוחה?

תמר: מיליון אחוזים.

גותם: אם כך- גם אני.

תמר: סוף סוף.

( תמר נכנסת לפריז)

גותם: איזה יופי - תמר חברה שלי ואני אוהב אותה!

(תמר יוצאת מהפריז, ממשיכה להתנשק עם גותם)

תמר: ניפגש מחר?

גותם: ברור.

( יוצא גותם- עובר לחצר בית הספר)

גותם: למה תמר נישקה אותי? איך זה קרה פתאום? אני לא מבין,
אני גם לא מאמין, אולי בעצם אני חולם, אני צריך לצבוט את עצמי
( צובט) איי, זה כואב, כנראה שזה אמיתי- גותם ותמר חברים, גותם
ותמר חברים, גותם ותמר חברים!

(מגיח מיכאל)

מיכאל: באמת?

גותם: כן.

מיכאל: ידעתי! סוף סוף! מה שהיה צריך לעשות נעשה -עכשיו אתם
חברים. כמו שכולם אמרו, כמו שהיה צריך להיות.

גותם: מיכאל?

מיכאל: כן.

גותם: למה אתה מתכוון, כמו שהיה צריך להיות?

מיכאל: כמו שאנחנו רצינו שיהיה.

גותם: מי זה 'אנחנו'.

מיכאל: כולם - החבורה.

גותם: אני חלק מהחבורה?

מיכאל: בטח, איזו שאלה... כזה...

גותם: ותגיד, למה רציתם שככה יהיה.

מיכאל: שגותם ותמר יהיו חברים?

גותם: כן, למה בעצם זה איכפת לכם?

מיכאל: סתם.

גותם: סתם.

מיכאל: סתם.

גותם: הבנתי.

(גותם יוצא)

מיכאל: לאן הוא הלך, מה הוא הבין? למה אני מדבר לעצמי? אני לא
בריא... לא בריא בכלל...

( יוצא מיכאל)

( מגיעה רויטל)

רויטל: הוא היה צריך להגיע כבר.

( מגיע אריאל)

אריאל: היי.

רויטל: שלום.

אריאל: את עדיין כועסת עליי?

רויטל: לא, אני רק חושבת.

אריאל: חושבת מה?

רויטל: מה להגיד לך.

אריאל: פשוט תגידי.

רויטל: אבל זה קצת מסובך.

אריאל: תגידי וזהו.

רויטל: אתה תפסיק לעשן?

אריאל: מה את מנסה להגיד?

רויטל: אתה תפסיק לעשן?

אריאל: מה את רומזת?

רויטל: אם לא תפסיק עם השטויות שלך, אני אפרד ממך.

אריאל: מה?

רויטל: ששמעת - אולטימטום או סיגריות או אני!

אריאל: למה?

רויטל: כי סיגריות זה אאוט ואני לא רוצה להיות חברה של מי
שאאוט.

אריאל: אבל אם יש לך חבר, אז את אוטומטית לא אאוט.

רויטל: נכון, אני רוצה שתפסיק לעשן גם בגלל הבריאות שלך.

אריאל: את רצינית?

רויטל: קצת.

אריאל: אני לא יודע.

רויטל: תחשוב, אני חוזרת עוד חמש דקות,אני הולכת לקנות קולה.

( רויטל יוצאת)

אריאל: אני לא יודע, אני ל-א י-ו-ד-ע. מה לעשות? רויטל-
סיגריות. אני נורא אוהב את רויטל, אבל  הסיגריות . היא רצינית!
אף פעם לא ראיתי אותה מתנהגת- מדברת בצורה כזאת, היא רצינית.
והמניעים שלה ממש צודקים, אנחנו כל כך דומים, אנחנו חושבים
באותה צורה. אבל בגלל שאני מעשן לנתק את הקשר? זה לא יכול
להיות, אני מקווה שהיא חושבת ככה.

(רויטל חוזרת)

רויטל: נו, מה החלטת?

אריאל: יש לי משהו להגיד.

רויטל: דבר, אני שומעת.

אריאל: כשרומא כבשה את יוון.

רויטל: מה?

אריאל: בהיסטוריה.

רויטל: כן, אז.

אריאל: אז מאפייני התרבות היוונית הלניסטית השפיעו גם על
רומא.

רויטל: מה אתה רוצה ממני?

אריאל: איך קוראים למלך האלים?

רויטל: זאוס.

אריאל: את מכירה עוד שם?

רויטל: יופיטר?

אריאל:בדיוק- שני שמות לאותו אל! כלומר הרומאים חיקו את
היוונים.

רויטל: ומה הקשר אלינו?

אריאל: היוונים, חיקו עם קדום אחר, הרומאים חיקו את היוונים,
כך שהם חיקו באופן לא מושלם את העם הקדום. ואני עושה מה שהדור
הקודם עושה- גם הם מעשנים, ואני אריאל נשאר אותו דבר, כמו שהאל
נשאר אותו דבר, ואני כמו האל גם כן עובר שינוי - אני מעשן.

רויטל: אבל מה שהשתנה שם זה האימפריה השלטת.

אריאל: מי שמחליף את האימפריה בחיינו, זו האופנה.

רויטל: שטויות במיץ עגבניות, אני לא נשלטת על ידי אף אחד!

אריאל: אז בואי נשאר ביחד.

רויטל: אבל אתה מעשן.

אריאל: למי אכפת.

רויטל: לי ממה אנשים יחשבו.

אריאל: מה הקשר של אנשים?

רויטל: די! אני הולכת!

(רויטל יוצאת בסערה)

אריאל: עכשיו אני לבד, וזה סופי.

( נכנס מיכאל)
אריאל: תגיד מיכאל, אתה גר קרוב לפה?

מיכאל: כן...אההה... מי זה?...אריאל, מה אתה עושה פה?

אריאל: יש לך בירה?

מיכאל: בטח! איזו שאלה!

אריאל: תביא לי, ותביא לי הרבה.

מיכאל: מיד!

אריאל: די! נמאס ! נמאס לי מהכל! נמאס לי להיות נחמד לאנשים.
כרגע כל מה שאני רוצה זה לעשן ולעשן ולשתות!

( נכנס מיכאל עם בקבוקי בירה)

אריאל: אני רוצה לשתות.

( אריאל לוגם)

מיכאל: מה?

( אריאל לוגם שוב)

מיכאל: בשביל מה?

אריאל: בשביל לשכוח את הבושה שלי.

מיכאל: במה אתה מתבייש?

אריאל: בזה שאני שותה.

( אריאל לוגם, לוגם ולוגם, מתחיל להיות שיכור רציני)

מיכאל: אתה בסדר?

אריאל: אני מעולה! ( צועק)

מיכאל: הוא השתגע...

( מיכאל יוצא- בורח)

אריאל: תברח, אני אחיה עם זה, עכשיו אני לבד, לבד אני עכשיו.
ולא רוצה לשתוק- רוצה לשתות! לשתות! לשתות!!!









נכנס יין יצא סוד
זה מה שקורה כששיכורים כלוט
פרטים נשפכים עוד ועוד
ולכולם נפגע פאר והוד.

מערכה רביעית

( בחצר בית הספר, אריאל נכנס, בגדיו מבולגים,נכנסת תמר)

אריאל: הנה תמר, חברה של גותם.

תמר: אני יודעת, איזה כיף... כזה... יש לי חבר.

אריאל: אבל זה גותם.

תמר: אני יודעת, גותם חבר שלי. (מובכת)

אריאל: אבל זה גותם החנג' היצורי שמלקק למורים.

תמר: הוא לא מלקק למורים, זאת אומרת כבר לא כזה.

אריאל: מגנה על החבר שלך הא?

תמר: אין מה להגן, מה אמרת לפני ה'מלקק למורים'.

אריאל: חנג' יצורי משהו כזה.

תמר: גותם לא חבר שלך?

אריאל: אני לא חבר של חנונים.

תמר: הוא אמר שאתם חברים נורא טובים, משחקים כדורסל, כזה.

אריאל: מה יש לי לחפש עם גותם.

תמר: אתה דיברת איתו, יותר מפעם.

אריאל: הוא נדבק אליי כמו דבק מגע.

תמר: אתה לא עצמך עכשיו.

אריאל: נכון, רויטל זרקה אותי, אבל לך יש חבר שקוראים לו
גותם!

(אריאל צוחק)

תמר: די! תפסיק!

אריאל: מה את עושה פה?

תמר: תלך מפה!

אריאל: בסדר אני אלך לאן שהרגליים שלי יקחו אותי, אני לא יודע
לאן, אבל אני אלך, למה לא? זה לא מזיק לאלתר נתיבים לבנות אורך
חיים חדש ... כזה.

תמר: תלך!

(יוצא אריאל)

תמר: מה קרה לאריאל? הוא כל כך השתנה, רויטל השפיעה עליו חזק,
בטוח, הוא לא יכול להיות רציני במה שהוא אמר, לפחות אני מקווה
בכך, יכול להיות שהוא כן רציני- יכול להיות שהוא רציני, יכול
להיות שהיה כאן שמץ של אמת או אולי את האמת בהתגלמותה...

( נכנס גותם, זר פרחים בידו)

גותם: תמרי פרחים!

תמר: תודה מתוק.

גותם: התגעגעתי אלייך.

( גותם מנשק את תמר)

גותם: מה קרה?

תמר: כלום.

גותם: ציונים גרועים? כזה...

תמר: כן, וכל מיני דברים מוזרים כזה...

גותם: תשתפי אותי, אני יכול לעזור.

תמר: אני לא חושבת.

גותם: תנסי, מה כבר יכול לקרות.

תמר: גותם, אתה חבר של אריאל?

גותם: כן.

תמר: אז... אולי תסביר לי...

גותם: להסביר מה?•

תמר: איך זה ש... (מגמגמת)

גותם: שמה?

תמר: שאם הוא אהב את רויטל, הוא זרק אותה?

גותם: הוא לא זרק אותה, היא זרקה אותו.

תמר: זה לא מה שהיא מפרסמת.

גותם: זה כי צריכה שאנשים ירחמו עליה ויבואו אליה.

תמר: אני מבינה.

(גותם בפריז)

תמר: הוא משקר או לא? אחד מהם שיקר- או אריאל או גותם, אריאל
לא ישקר, לא הוא לא ישקר אני מכירה אותו הרבה יותר זמן מגותם,
אבל בגותם יש כזאת אמת כזאת שקשה לי להאמין שהוא ישקר לי. אני
צריכה לשאול אותו.

( גותם משתחרר מהפריז)

תמר: גותם, אני רוצה להפרד.

גותם: מה? למה?

תמר: אני לא חושבת שאנחנו מתאימים, ואין לי זמן כל כך.

גותם: אנחנו מאד מתאימים, ואם רוצים אז מוצאים זמן!

תמר: אני לא חושבת, תקופת המבחנים מתחילה עוד מעט.

גותם: אני אעזור, נעבור את זה ביחד.

תמר: אני לא חושבת, אני חשבתי על זה.

גותם: אבל למה?

תמר: אמרתי לך כבר!

גותם: יש כאן עוד משהו.

תמר: אתה צודק.

גותם: ומה זה? שימי את הקלפים על השולחן, תגידי משהו עם תוכן.

תמר: זו היתה טעות.

גותם: מה היה טעות?

תמר: לנשק אותך, אז בחדר שלי.

גותם: זו לא היתה טעות, פעלנו לפי הרגש.

תמר: אתה אולי פעלת לפי הרגש, אני לא.

גותם: למה את מתכוונת, למה נישקת אותי?

תמר: כי רציתי שנהיה חברים.

גותם: את רואה - 'נהיה חברים' - אקט רגשי מובהק.

תמר: זה לא היה רגשי, תאמין לי.

גותם: אז למה רצית שנהיה חברים?

תמר: כי כולם אמרו 'גותם ותמר' חברים, עד שזה הגיע למצב שלמרות
שזה לא היה נכון, הייתי חייבת לשתף איתם פעולה, היינו חייבים
לשתף פעולה עם הקביעות שלהם, אחרת הם הוי מוציאים אותנו, תמיד
הם מוציאים את מי שלא מסכים לקביעות שלהם, מי שהולך נגד הזרם.
בגלל זה נשקתי אותך גותם, כדי שנהיה חברים וכולם יקבלו אותנו,
לא ידעתי מה יקרה, לא חשבתי שאנשים יצחקו עליי בגלל זה, אני רק
יודעת שזה לא יכול להמשיך ככה, אני מצטערת, גותם, אתה חמוד, יש
לך פוטנציאל, אבל לא לקשר איתי, אני מקווה שיהיה לך רק טוב,
באמת... כזה... ודרך אגב... אתה מנשק ממש טוב... כזה.

(תמר יוצאת)

גותם: מה? תמר לא אהבה אותי, הכל היה שקר אחד גדול? אני לא
מאמין, אני לא רוצה להאמין, היא רק נצלה אותי כדי שלא יוקיעו
אותה מהחברה, וכשהיא ראתה שכולם צוחקים עליה בגלל קשר איתי,
היא חתכה, היא חתכה! ניתקה את הכבל! אני לא מאמין, הנשיקה
הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי, החברה הראשונה שלי- הכל היה
שקר, זיוף- צביעות. רק צביעות ואני האמנתי לה.

( גותם בוכה, נכנסת רויטל, מחזיקה כדור בידה)

רויטל: מי זה כאן? גותם? אתה בוכה?

גותם: מה את רוצה ממני, מה את עושה פה?

רויטל: אני רק עוברת פה... בדרך לתמר.

גותם: תמר...

רויטל: תמר, חברה שלך.

גותם: היא לא חברה שלי.

רויטל: שמענו עליך.

גותם: היא לא חברה שלי, נפרדנו.

רויטל: היא זרקה אותך?!

גותם: מה את רוצה ממני?

רויטל: לדעת אם היא זרקה אותך.

גותם: כן, טוב לך?

רויטל: ידעתי, שהיא לא תמשיך איתך הרבה זמן.

( מניחה את הכדור, מתכופפת אל גותם)

רויטל: די, אל תבכי, גם אני נפרדתי מאריאל ונשארתי בחיים.

גותם: מאיפה את ידעת שניפרד?

רויטל: זה ברור.

גותם: מה ברור?

רויטל: גותם, אתה חנג' יורמי יצור, אין לתמר מה לעשות איתך,
הקשר שלה היה שטות אחת גדולה, היא לא התייעצה איתי, אם היא
היתה שואלת לדעתי... כזה... הייתי אומרת לה שעדיף שהיא תשתלט
על הרגש שלה, ותחפש מישהו אחר, אבל הלב שלה הנחה אותה, לא
נורא, עדיף מאוחר מאשר אף פעם, אוי זה מצחיק- הזמנה לחתונה
גותם ותמר. די, אני צוחקת יותר מדי.

גותם: למה את צוחקת עליי? מה עשיתי לך? מה אני ליצן?

רויטל: ( מופתעת)מה?

גותם: למה את מתאכזרת אליי כל כך?

רויטל: אני ? מתאכזרת? מה זה המילים האלה? אני אפילו לא אשפיל
את עצמי לענות להגדרות מפגרות וחנוניות שכאלה.

גותם: למה את חושבת שאת יותר טובה ממני.

רויטל: אני לא חושבת, אני יודעת!

גותם: את סתם בן אדם שתקוע בענן שלו כל החיים שלו.

רויטל: אולי אני תקועה בענן, איזה דימויים מפגרים, גותם. אבל
בענן הזה אני לא לבד.

גותם: אבל ענן כמו כל ענן יתפזר ברגע שרוח תנשב עליו.

רויטל: הענן  שלי ישרוד כל דבר.

גותם: את תפלי מהענן שלך, וכשזה יקרה אז אולי תביני את
ההתנהגות הרעה שלך!

רויטל: 'התנהגות רעה שלך' מה אני מכשפה?

גותם: יותר גרוע מזה!

רויטל: תשתוק גותם, דיברת יותר מדי, תקופת המבחנים בפתח, אתה
צריך ללמוד ולהתחנף למורים, אתה זוכר איך מלקקים להם? אני
מקווה שכן- עזרה מחברים לא תהיה לך- אתה לא תלמד בקבוצות, אתה
יודע למה?

גותם: למה?

רויטל: כי בגלל שאתה חנון אין לך חברים.

גותם: אריאל חבר שלי!

רויטל: הוא סתם עבד עלייך בשביל הכיף שלו.

גותם: איך את יודעת?

רויטל: זה מסוג  הדברים שחברה יודעת על החבר שלה.

גותם: אבל הוא זרק אותך, הוא הבין שאת רעה!

רויטל: אני ואריאל נפרדו מסיבות אחרות לגמרי, אתה חנון, אתה לא
תבין, די! נמאס לי לדבר איתך, אני הולכת!

( רויטל יוצאת)

גותם: תלכי, אני לא צריך אותך, סנובית נפוחה, למה אנשים כמוה
נחשבים מקובלים ומגניבים, בגלל איך שהיא מדברת, מתלבשת,
מתנהגת, הרי היא סתם אדם רע שרוצה לצחוק על אנשים אחרים, אין
לה לב, היא סתם מתלבשת על מי שהיא רוצה, ואף אחד לא מונע את זה
ממנה, למה היא כזאת,למה? לא פלא שאריאל זרק אותה, אריאל יגיד
לי בעצמו.

( אריאל נכנס)

גותם: מדברים על החמור.

אריאל:  היי גותם.

גותם: היי אריאל  (ה'טקס הקבוע', גותם שם לב לכך שאריאל
השתנה)

אריאל: גותם, כמה זמן אני מכיר אותך?

גותם: תשע וקצת שנים, אם הזיכרון אינו בוגד בי... כזה...

אריאל: אני זוכר שחשבתי שקוראים לך סם.

גותם: סם?

אריאל: כן, גותם,סם נשמע אותו דבר.

גותם : אמרת לי את זה פעם.

אריאל: אתה יודע, באטמן גר בגותם.

גותם: גם את זה אמרת לי פעם.

אריאל: תגיד, איזה מין שם זה גותם.

גותם: זו לא השאלה, השאלה היא מדוע פרט זה חשוב.

אריאל: בוא נשחק.( מרים את הכדור, מתחיל לשחק)

גותם: לא, לא באתי בשביל לשחק, באתי בשביל לדבר.

אריאל: תדבר.

גותם: אני רוצה לדעת- אני ואתה חברים.

אריאל: אני לא הומו, עדיין לא.

גותם: אבל אנחנו חברים אתה לאיזה סוג אני מתכוון.

אריאל: אתה חושב שאנחנו חברים?

גותם: אני שאלתי קודם.

אריאל: ואני שאלתי אחרי כן.

גותם: אני חושב שאתה חבר שלי, חבר טוב שלי.

( אריאל צוחק)

גותם: מה אתה צוחק?

אריאל: אתה כל כך תמים גותם, זה פשוט מצחיק.

גותם: מצחיק?

אריאל: נראה לך שזה מה שחברים עושים- מדברים שטויות
ופילוסופיות בגרוש כמו שאני ואתה, זה לא חברים זה שיחות בין
שני אנשים.

גותם: אנחנו לא חברים?

אריאל: אני ואתה פשוט שני אנשים שלא יכולים ללכת ביחד.

גותם: למה?

אריאל: ככה, אני צריך לשמור על השם שלי.

גותם: מה?

אריאל: לא שמת לב שחוץ ממיכאל לא נראנו אני ואתה לפני עוד
אנשים.

גותם: אתה צודק, בגלל זה התחבאנו אז ביום ההוא?

אריאל: אתה חכם גותם, אני אוהב את זה אצלך.

גותם: אתה שיקרת לי.

אריאל: נכון.

גותם: אתה עבדת עליי עם כל החוקים שלך!

אריאל: החוקים קיימים ואתה קיימת אותם.

גותם: אני לא מאמין.

אריאל: אתה לא הראשון שעבדתי עליו ככה, ובטח לא האחרון.

גותם: למה עשית את זה?

אריאל: רציתי לבדוק את החוקים, לראות אם כל אחד אפילו חנג'
יורמי יצור כמוך יכול להשתלב בתוכם.

גותם: אני השתלבתי?

אריאל: בצורה מעולה, אפילו הייתה לך חברה, ממש היית טוב גותם,
ובגלל זה הגיע הזמן לשינוי.

גותם: שינוי?

אריאל: שינוי- של החוקים, כנראה שהחברה שלנו פתוחה מדי ונותנת
לכל מיני יצורים ואנשים להשתלב בתוכה, צריך לעשות משהו
בעניין.

גותם: מה רע בזה שאנשים משתלבים.

אריאל: אנחנו לא רוצים להיות חברה פתוחה, שכל האנשים החנונים,
האנשים בלי כסף, אנשים מעיירות פיתוח, אנשים שלא נולדו כאן,
אנשים עם טעם רע באופנה, אנשים עם שמות מוזרים יקחו חלק בה.
פשוט לא רוצים אותם אצלנו.

גותם: למה?

אריאל: כי ככה אנחנו מיוחדים.

גותם: אבל רק בעיני עצמכם, אז מה זה שווה?

אריאל: הראייה הסלקטיבית שלנו, היא מה שקובעת.

גותם: שיקרת לי אריאל.

אריאל: נכון, ואתה שיתפת איתי פעולה בצורה יוצאת מין הכלל.

גותם: אל תדבר איתי יותר, ותודיע לכל ה'חבורה' שלך שלא תדבר
איתי.

אריאל: אל תדאג, הם לא ידברו איתך גם ככה.

(אריאל יוצא)

גותם: מה עשיתי להם, זה השם שלי, ידעתי את זה תמיד- השם שלי
הוא הגורל שלי. אני צריך לשנות אותו, אני לא רוצה להקבר עם שם
כמו 'גותם' על המצבה שלי, אנשים יעברו על יד המצבה ויצחקו, עד
כדי כך- אנשים אבלים שיבכו בבתי הקברות יעברו על ידי ויצחקו,
אני אגרום לניחום אבלים.
בית קברות- אף פעם לא הייתי בבית קברות, תמיד יש פעם ראשונה.

( גותם לוקח את הכדור וזורק אותו בעוצמה על הלוח של הסל, הוא
מוציא על עמוד הסל את כל הכעס שלו וממלמל - שיקרו לי,הכל שקר!
הכל זיוף!)

(גותם נרגע, מסתכל על עמוד הכדורסל ומתחיל לטפס עליו)

גותם: (תוך כדי טיפוס)אני? מי זה אני? אני כאן כי אתם שם. אתם
יוצרים אותי, אני- אתם. אני מתקיים אך ורק אם אתם רוצים בכך.
אתם- משבחים, מעריכים, שוקלים, אוהבים אותי.
אני- הפרוייקט שלכם, אני האידיאל שלכם.
אני מוצג כמו במכירה פומבית, מוצג על ידכם ונמכר לכם.
אני נושם את הרושם שלכם.
אני מתנצל בפניכם על היותי אני, אני מודה לכם על היותי אני.
אני יכול לעשות בעצם משהו? אני לא יכול לעשות כלום כל עוד אתם
שם.

(גותם מגיע לטופ של הסל, קופץ)

-מסך-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי יש לי יש
לי

ב-מי???
לאאאאאאאא
ב-מה!!!!!
פחחחח
פחחחחחחחח






יותר מדי קומדי
סטור


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/1/10 10:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מולי לב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה